כשנעלמת לי,

השארת אחרייך אוויר דליל

ועוצר נשימה עטוף בחושך מבהיל.

כשנזכרתי,

הוויתך מדגדגת בדפני ראשי,

מעירה את מפלצת הגעגוע

ומשחררת אותה לחופשי.

הפחד של בלעדייך

צובר ממדים ומטפס על הקירות.

הפצע בלב שלי לא נקרש עדיין

ומטפטף לו,

עמוק בצינורות.

אני כמו מובייל פעמונים

שמסתבך בתוך עצמו

נופל בתוך חול טובעני

ככה כבר שנים

וקמל

הולך לעולמו.

-

אלה.