לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

will you listen to me when I cry?


The same troubled & confused tanager girl, that for some unknown reason think she is unique

Avatarכינוי:  haflow

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008

אני חושבת שאני יודעת מה הבעיה


זה ממש מוזר.  למי שלו שם לב, אני לא כותבת הרבה בבלוג.... זה מפתיעה שהוא עוד קיים. אבל אני לא חושבת שזה בגלל שאין לי על מה לדבר, כי אני תמיד יכולה למצוא על מה לדבר.

גם בזמן האחרון יש לי דברים לספר, לכתוב, לממש... אבל משום מה אני לא עושה את את זה.

אני חושבת שעיקר הבעיה,נובע מכן שאת כל מה שאני רוצה לכתוב, אני אומרת לעצמי. השיחות הפנימיות האלא, המחשבות האלא, שאת כמעט שומעת מה שנאמר.. אבל לא ממש. כל מקרה, אני כבר אומרת את מה שיש לי להגיד, אז למה להגיד שוב, נכון? אני לא יודעת... זה פשוט... כבר אין לי חשק אחרי זה.

אז אני חושבת שפה הבעיה, אבל אין לי מוסג איך להפסיק את זה, כי זה מה שתמיד עשיתי. ואחריי זה פשוט אין חשק. אני לא יודעת מה לעשות, ואני לא הולכת להתעמק בזה.

שינוי נושא, סתם כי זה הבלוג שלי, ומותר לי. חוזרים ללימודים, ואיזו שנה עיומה זאת הולכת ליהיות!!!!! אין אריאל (היא עוברת בי"ס), יש בעיות ללילך עם השיכבה, והיא תצתרך עזרה, בגרויות, עומס, אמא, עבודה, פולין, אני לא יודעת איך אניי אעמוד בזה!!! כל העינין הזה של.. הכל נראה לי חסר טעם. למה? מה זה יתן לי? במה זה יעזור לי? למי זה יועיל? לא לי, זה בטוח.

הגעתי למסקנה שכל החלומות שלי לא באמת יתגשמו (זה לא כאילו זה חדש, אבל בכל זאת מאכזב), שגם אם אני אצליח בלימודים, אין לי מה לעשות עם זה אח"כ, ושלא יהיה לי חבר שבאמת יוהב אותי, כי אני אדם נורא. ולא. אני לא סתם אומרת את זה.

הגעתי למסקנה (דיי ממזמן) שאני לא מיוחדת, שאני לא מדהימה, שלא כולם אוהבים אותי, ושלא הכל יסתדר עם הזמן. הבנתי שלא משנה מה אני אעשה, אני לא אשתנה, אני לא אהפוך לאדם הגון, נחמד וטוב, אני אשאר אותה ילדה רעה ואגוצנטרית, כפוית טובה ועצלנית.  ואני חייבת לציין, שזה נורא מאכזב מדכא ו.... אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה.

 

 

... אני רוצה חבר. באמת. מישהוא שגם אם זה לא נכון, שגם אם אני כן כל הדברים האלה, יאמין שאני לא, יוהב אותי לא משנה מה...ואני רוצה לאהוב אותו בחזרה. בלי להרגיש כפוית טובה.

אבל מצד שני אני לא רוצה שהוא יגיע. כי אני מפחדת שהוא פתאום יבין שאני לא באמת מה שהוא חשב שאני, וישנא אותי. אני לא רוצה לעבוד עליו, כי לתת לו להאמין שאני אדם טוב, זה באמת רמאות. אבל אני מפחדת שאני לא אוכל לעמוד בזה, ובכל זות אתן לו להאמין ככה. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, ולחשוב על זה רק מדכא אותי, אז אני אפסיק.

 

נכתב על ידי haflow , 24/8/2008 14:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עזרה, מישהו?


טוב... אם מישהו מצליח לקרא את זה, אז אני לא יודעת למה הפוסתים שלי לא מופיעים באדום... כמו שאמור ליהיות... זה ממש מוזר, כי חלק כן, אבל חלק לא. אם מישהוא יודע איך לעשות שכולם יהיו באדום, כמו שכתוב בהגדרת בלוג, או משו שמבטל את ההגדרות עיצוב... אני אשמח. תודה.
נכתב על ידי haflow , 9/8/2008 20:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש גם ימים כאלו... עד כמה קלישאה שזה נשמע


הכול בעצם באשמתי, כרגיל. חוסר היכולת לראות ולהבין דברים שנאמרים בברור טוטאלי ומנופנפים לי ממש מול הפרצוף... רק אני יכולה להגיע לרמות טמטום שכאלו.

 

יש לי חברים, אני יודעת, זה לא הגיוני, אבל יש לי כמה.. ואני אוהבת אותם, כי אנשים שמוכנים להיות חברים שלי...  אולי הם עוד לא מכירים אותי מספיק טוב.. כנראה שזאת הסיבה.

כל מקרה, קבוצה גדולה של אותם חברים נמצאת בקרית ביאליק. ולהם יש חבר, שעדיין לא פגשתי, אבל אני מדברת איתו במסן. התיידדתי איתו די מהר, ודיברנו כל יום ובאמת חשבתי שהוא נהנה לדבר איתי... אבל טעיתי.

הוא אמר לי כמה פעמים (אני חושבת) שהוא בא הביתה עייף, אחריי יום של עבודה, ומדבר איתי, והיום שהיה לו, טוב או לא טוב, מחמיר... אבל אני טיפשה, ולא הבנתי, כי הוא המשיך לדבר איתי, והמשכנו להתיידד.... ואז הוא אמר לי את זה שוב. אבל הפעם הבנתי. אני לא יודעת למה לא הבנתי את זה קודם. באמת שלא. זה היה כל כך ברור. דרך כל מה שהוא אמר לי... הייתי צריכה להבין. אבל לא הבנתי.

שאלתי אותו אם הוא כל כך שונא לדבר איתי, אז למה הוא מדבר איתי בכלל? והוא אמר שאני זו שמתחילה את השיחות... אבל הוא חייב היה לענות, נכון?

לא דיברתי איתו מאז. זה מוזר לי... הינו מדברים כל יום... אבל עכשיו לא.

אז כתבתי באווי, שאם משהו רוצה לדבר איתי, שהוא יתחיל את השיחה... כי אני לא רוצה שמשהוא כזה יקרה שוב, ואני זו שתמיד אומרת את ה"היי" הראשון...

 

והדבר שהכי פגע בי, זה שבכמה שבועות שזה כתוב שם, ואני לא מתחילה שיחות, ואני מחוברת... אף אחד לא מדבר איתי.

 

אז חשבתי שאולי בכל זאת כבר נמאס להם.. או שהם לא מתייחסים אלי ומדברים איתי מתוך שעמום... אני לא יודעת.. אבל אני לא הולכת להתחיל שיחות, אני לא הולכת לשנות את מה שכתוב שם, ואני לא רוצה להרוס ליותר אנשים את היום. וחשבתי שאם הם לא רוצים לדבר איתי, אז הם בטח לא רוצים לראות אותי... אז חשבתי לשאול ולהודיע שאני באה לבקר רק דרך המסן. ככה מי שלא רוצה לדבר איתי ובטח שלא לראות אותי, לא יצטרך... וכנראה שכל מי שפעם חשבתי שהיו החברים שלי לא ממש רצו להיות "חברים" איתי...

 

ואולי אני מגזימה. אני בגיל ההתבגרות והכול מקצן. אני יודעת את זה... אבל זה לא ממש משנה את איך שאני מרגישה בנוגע לזה. אני יודעת שרוב הסיכויים הם שאני סתם מקצינה דברים... אבל אני לא מצליחה לחשוב אחרת... וזה לא ממש עוזר.

אני שונאת את הגיל הזה. הלוי שיגמר כבר!

 

נכתב על ידי haflow , 9/8/2008 19:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





141
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhaflow אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על haflow ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)