Beautiful n Dirty-Dirty Rich

ובעצם למה כל כך רע לנו לבד? אני תוהה בתור רווקה, למה תמיד אני מחפשת את החלק השני? הרצון לחוות אהבה, הרצון לחבק, להרגיש חום..

הכמיהה האדירה להרגיש שמישהו שותף בחיים שלך, שלמישהו בכל זאת אכפת.

הביטוח שכל אחד בעצמו מרגיש, לי זה ייקרה! אני אתאהב! וגם אלה שאומרים שלא, עדיין כמהים לחוש, להריח, להרגיש. כל אחד מאיתנו בטוח, שיום אחד זה יקרה, וגם לך תהיה את האהבה האדירה של יוליה ורומיאו, או הנשיקה הסוערת מהיומן והאמת? שלא, זה לא קורה לכל אחד בסופו של דבר. בגלל זה הסיפורים האלה מפורסמים, לא?

אז למה עדיין, בידיעתי של הדברים האלה, אני עדיין מחכה, עדיין מצפה, שיום יגיע והוא ייקח אותי על הסוס הלבן? דיסני אשמים? הבדידות גוברת עליי, והרצון לנסות לפני שיהיה מאוחר מידי משתלט על רמ"ח איברי. ואולי, אני חושבת, אולי אוכל לזרז את התהליך, אולי אבחר לי מועמד מתאים, ואנסה לאהוב אותו? אולי גם לי תהיה האהבה הזאת? הסוררת? הבלתי נשלטת? התשוקתית שלא כבית לעולם..?

הידיעה שהסיכוי שהוא יגיע - ולמרות משיכתי לשני המינים, בראשי זה עדיין הוא- הוא קטן ונמוך לא מקטינה את הציפייה ואת התקווה שיש לי בכל התחלת קשר, אולי איתו? אולי עכשיו? האם..?

ואני לא מדברת על חתונה, וילדים או משהו כזה אלא על אותו דבר בלתי נשלט, הרצון שלא יפגע באדם שמולך דבר, להגן עליו בגופך, במעשיך ואף במחשבתך ולדעת שהוא מחזיר לך באותו המטבע, ובלי לומר זאת.

כל כך הרבה נושאים מטרידים אותי בימים אלה, שאני תוהה מה הטעם? מה טעם להמשיך בהצגה הזאת? הרי נולדתי במקרה ואמות במקרה ותוך שבריר שניה. למה אני רצה לחפש את המילה אהבה בכל דבר שאני עושה? מאיפה מגיע הרצון? ולמה? למה? ולא איך, כי איך אפשר לגלות. השאלה היא למה.