הכל התחיל שלשום.
לאחר מרכז החושים של קוקה קולה, נסענו ל"חצי חינם", לסתם "קניות קטנות" לדבריי הוריי.
בסוף יצאנו עם חשבון של 700 שקל.
אבל נעזוב את זה.
הכל התחיל באמצע הקניות.
אני ואחי תמיד קונים קליק ועדשים. אחד לי, ואחד לו.
עכשיו, גם אחותי רצתה. אז הביאו לה גם עדשים וקליק.
בינתיים הכל מובן, כן?
3 עדשים, 3 קליק, אחד לכל אחד.
טוב.
הכל טוב ויפה.
אחותי אבל החליטה שהיא לא רוצה את הקליק שלה.
היא רוצה "קליק כריות".
טוב, אחי לקח לה את הקליק והחליף בקליק כריות.
אז ככה שיש 3 עדשים ו-3 קליקים לכל אחד.
אבל אז חפצה נפשי גם בקליק כריות, אך אהבתי את הקליק שיש לי עכשיו בעגלה אז ביקשתי בנוסף קליק כריות.
אחי רץ לו והביא לי בנוסף קליק כריות.
ככה שזה 3 עדשים לכל אחד ו-4 קליקים (אחד קליק רגיל לי וקליק כריות, לאחותי קליק כריות ולאחי קליק רגיל).
בטח אתם אומרים "היי, זה לא הוגן לך יש אחד יותר מכולם" - לא. אחי לא אוהב את הקליק כריות, ואחותי רצתה רק את הקליק כריות. יש להם בעיה!
טוב, הכל טוב ויפה.
אנחנו באים הביתה. היום עובר... מגיע לו הערב.
לקחתי לי את השקית עדשים, הקליק והקליק כריות אליי לחדר.
אבלל... אחי ראה את זה וחטף שגעון.
"זה לא פייר! לך יש אחד יותר מאיתנו תביא לי את הקליק" והסברתי לו את מה שכתבת פה בפוסט - אך הוא בשלו.
טוב, יום למחרת (אתמול) היה לי שקט ממנו, הוא היה באימון ואני חגגתי.
אך איך שהוא חזר, הוא בשיא החוצפה שלו פתח את השקית שהחבאתי את העדשים והקליקים במגירה והוציא את העדשים ואכל אותם!
ועוד אכל אותם עם ההורים שלי, והם צחקו עוד!
מאוד כעסתי אליו... זה לא היה יפה.
אבל היום בבוקר, הוא בא אליי והתפייסנו, והוא נתן לי שקית עדשים שאני לא יודע מאיפה הוא הביא...
טוב, עד הריב הבא.
אז בשביל מה כתבתי את הפוסט הדבילי הזה, אתם חושבים?
להראות לכם איזה ריבים מפגרים יש בינינו.
ממש נמאס לי!
אגב, אני מבטיח לכתוב בקרוב 2 פוסטים:
1.למה לא עזבתי את ישרא
2.פוסט עם כל הקישורים לבלוגים שהיו לי אי פעם.
יהיה שווה!
אז שיהיה לכם המשך יום נעים, אני הלכתי להכין שיעורים באנגלית ובמתמט'...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual