היה היה ילדה ביישנית, נחמדה, שקטה וטובה בשם מאור.
הכרנו בקיץ 2005 ככה, בקייטנת אגד. היינו בני... 13? משהו כזה.
היינו ביחד בקבוצה, והיא הייתה כזו בודדה ושקטה כזו...
אני, שיש לי פאק באישיות שרואה אנשים לבד - אני רץ לארח להם חברה ולהיות איתם (אבל תמיד, אבל תמיד - הם דופקים אותי ובסוף הם מוצאים מישהו אחר ומשאירים אותי לבד, ככה זה תמיד).
טוב, היינו ידידים טובים בקייטנה, תמיד היינו ביחד דיברנו על ניקולודיאון וכו'...
טוב. הקייטנה הסתיימה.
עצוב עצוב. נפרדנו. אבל לא בדיוק נפרדנו, שמרנו על קשר בעזרת המסנג'ר.
ואז, כעבור כמה שנים, ומגיעה שנת 2008 - הקשר שלנו במסנג'ר מתחזק.
היא רצתה מאוד שניפגש.
איזה 4 פעמים דפקתי לה ולא ניפגשנו. בסוף, בפעם החמישית נפגשנו אצלה בבית.
היא מאוד התרגשה שבאתי, הייתה ביישנית וזה...
ראינו סרט והכל, אפילו כתבתי על זה פוסט פה בבלוג.
היא בעצמה אפילו הגיבה לי בבלוג.
טוב.
אז נגיע לחלק היותר מעניין בסיפור.
מאור הנחמדה, סיפרה לי יום אחד במסנג'ר שיש לה חברה, בשם נעמה, והיא מאוד רוצה להכיר אותי.
טוב, עשינו שיחת ועידה, אני ונעמה החלפנו כתובות מסנג'ר וכו'...
בהתחלה נעמה חשבה שאני "משוגע" אבל לאט לאט הקשר שלנו התרחב ונהיינו ממש ידידים טובים.
טוב, הקיצר אני והיא מדברים כל יום. וגם אני מדבר עם מאור כל יום, תמיד הייתה נחמדה ושלחה לי "מה המצב" כל יום... ועניתי לה בנימוס וזה.
טוב, אז השבוע החלטנו שאני ונעמה חייבים להיפגש. סיפרנו זאת למאור, רצינו שהיא תבוא איתנו אז היא התחמקה.
"יום ראשון אני עם חברה של אחותי, יום שני אני בת"א, יום שלישי אני בחוג, יום רביעי אני %$$&%..."
אנ ונעמה התבאסנו.
אבל אמרתי "טוב, לא נורא, נמצא תאריך."
נעמה, שהייתה לחוצה מאוד להיפגש איתי, סיפרה לי במסנג'ר שאין מצב שניפגש.
ואני בתמימות שאלתי למה, והיא סיפרה לי שמאור קוראת לי "חנון" ומקללת אותי מאחוריי הגב וממש לא בא לה להיפגש איתי.
ממש הייתי מופתע לדעת שהיא אמרה את הדברים האלו עליי...
שלחתי לה הודעה והעתקתי לה את מה שהיא כתבה.
הייתה שתיקה ארוכה מהצד השני של המחשב.
רשמתי לה "תודה על המחמאות, לילה טוב" וסגרתי את השיחה. ראיתי שהיא לא עונה תוך 5 דקות אז יצאתי מהמסנג'ר.
הרגשתי רע.
רע מאוד.
תמיד קיללנו את "הפרוצות והערסים" בבתי הספר שלנו ועכשיו היא נהייתה אחת מהם.
אני אולי המון דברים, אבל חנון לא.
היא עוד מספרת לנעמה ש"את מתה לפגוש אותו אבל שתיפגשי תתאכזבי" אה כן?
אז למה כ"כ רצית לפגוש אותי?
למה אמרת לי שנהנית אחרי שהלכתי?
למה שלחת לי כל יום הודעה במסנג'ר?
למה?
היא התחברה עם החברות המקובלות שלה ועכשיו הטמטום עלה לה לראש.
שתלך קיבינימט, אני מאחל לה שתמצא מישהו כמוני... היא בחיים לא תמצא אבל.
מעצבן אותי שאני תמיד נחמד ולא מזיק לכולם, מתחבר לילדים הפחות מקובלים והשקטים, אבל כשהם פתאום יש להם יותר מ-2 חברים - הם מקללים ורבים איתי.
וכך גם בבית ספר. התחברתי אולי לאיזה... 4 ילדים בלי חברים? ארבעתם זרקו אותי בסוף.
זה מעליב. מאוד.
אני מבין שצריך להיות זבל ומסריח בשביל לשרוד בעולם הזה.... אבל לא.
אני אשאר כמו שאני ואף אחד לא ישנה אותי.
אני לבד. אני בודד.
למה אף אחד לא מנסה להתחבר איתי? למה לאף אחד לא אכפת ממני בבית ספר, שאני משתעמם לבד ושומע מוזיקה באמפי?
שמישהו יישב לפחות, יחליף כמה מילים...
טוב, אז עם עוד מישהו ניתקתי את הקשר. אני כבר רגיל.
מחקתי וחסמתי מהמסנג'ר וכך גם מהפלא'.
לא רוצה להיות בקשר עם אנשים שמקללים אותי - ועוד מאחורי הגב.
יש לי כבוד עצמי...
ועוד לחשוב שלא נתתי את הבלוג הזה לאף אחד שאני מכיר, רק ל-2 אנשים - והיא מביניהם.
אז אם את קוראת את זה, מאור, אל תגיבי לי יותר, ושתחזרי לעצמך - אני כבר לא אהיה שם בשבילך. נגמר.
ונעמה-
את הדבר הכי טוב שיצא לי ממאור.
אני אוהב ומעריך אותך, ואל תקשיבי למה שמאור הטיפשה אומרת לך...
את תעשי איתי כיף, שניפגש.
אני רק מקווה שלא אתאכזב ממך, כמו שאני מתאכזב ממלא אנשים. למרות שכל קשר עם איש כלשהו אני לוקח זאת בחשבון.
וכאן הגיע סוף הפוסט. מגעיל אותי שהיא הגיבה לפוסטים שלי ועוד בדברים לעשות רשמתי "להיפגש עם מאור" והיא עוד מקללת אותי מאחוריי הגב.
אבל לא נורא, הפוסט הזה היה חשוב, אני צריך לזכור שאסור לסמוך על אנשים...
ומכאן הכינוי לשם - He's So Unusual - שונה, שלא יישתנה בשביל אף אחד/אחת.
יום טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual