זהו, יותר לא אזיין לך בשכל, בלוג יקר!
שנתיים וחודש בדיוק מהיום חיכיתי לרגע המאושר הזה של הטראגוס...
כל המשפוחה ליוותה אותי, אבל רק אני ואמא שלי הלכנו לכיוון הסטודיו.
"הוא רוצה לעשות חור חדש" אמרה אמא שלי. "טראגוס". "אה... עגיל סטנדרטי" זאק, הפירסר, אמר.
בנתיים נכנסנו לסטודיו וחיכינו שיסיים לדבר בפלא'.
אמא שלי ממש פחדה, אני רק התרגשתי...
בחרנו עגיל, ובחורה נחמדה אחת אמרה שזה גדול מדי ובסוף זאק בחר עגיל קטן ומתאים... הוא חיטא אותו וחיכינו.
"אתה קטין?" הוא שאל, ואמרתי לו שלא... הוא ביקש ת.ז ואמרתי לו שעדיין לא עשו לי. אז הוא החתים את אמא שלי וראיתי שהיא חוששת...
אח"כ זאת לפניי יצאה עם טראגוס גם, מאושרת.
"זה לא כואב" היא אמרה לי, לא ששאלתי... שרוצים משהו כ"כ המון זמן, לא אכפת מהכאב.
נכנסנו לחדר, זאק הורה לי לשכב על המיטה. העדפתי לשבת, אבל הוא אמר לי שזה יותר קל לו אז עשיתי כדברו.
הוא שאל אותי אם המלקחיים כואבות, עניתי שקצת... "תחזיק מעמד כמה דקות" ואז הוא אמר לי לקחת אוויר ולהוציא אותו החוצה, וכך עשיתי, ברגע שהוצאתי את כל האוויר, הוא הכניס את המחט.
האמת, לא אשקר שזה לא כאב... אבל זה היה עניין של שניה!
החזקתי את ידה של אמי והיא אמרה "זהו יש לך עגיל" וחשבתי שאני חולם!
קמתי מהמיטה וראיתי שהוא עשה לי את העגיל בדיוק במקום שהוא סימן ויצא מ ע ו ל ה !
ממש שמחתי, לא האמנתי למה שאני רואה במראה!
אמא שילמה לו ואז זאק אמר לי: "תטפל בו טוב מתן, הנה ההוראות" ואני כזה:"איך אתה זוכר אותי?!" והוא אמר: "זה לא החור הראשון שלך אצלי..."
ואני הייתי בשוק! העגיל האחרון שעשיתי אצלו היה לפני שנתיים!
אמרתי לו "וואי, לא ציפיתי שתזכור..." אז הוא אמר: "אנשים מיוחדים אני זוכר" והסמקתי...
יצאתי לכיוון האחים שלי שחיכו בסטודיו וכולם אמרו לי שזה יפה! כן, העיקר הם אמרו שזה מסוכן וזה מכוער...
שנתיים חיכיתי. שנתיים! פתאום זה יפה?
נכנסנו לאוטו ואבא חיכה לנו, וסיפרתי לו שהוא זכר אותי הוא אמר: "בטח התבלבלת, הוא אמר מטומטם ושמעת מתן" 
אז הנה תמונות שלו:
נו, מה דעתכם על האוזן שלי?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual