מה, מה קרה?
אני והקיץ הסתדרנו כ"כ טוב ביחד.
לא רבנו חס וחלילה.
אז למה הוא פשוט לקח את רגליו ועזב אותי?
עזב אותי בגשם הקר, בקור המקפיא...
למה?
הרי היינו חברים כ"כ טובים.
הקיץ היום עוזב, ואיתו ביחד הים, הבריכה, החופש, החולצות הקצרות, הגופיות...
למה? למה אלוהים?
זה לא הוגן.
הקיץ כ"כ קצר והחורף כ"כ ארוך. ואני רק בהתחלה של החורף!
אני מת שכל זה ייגמר.
אני מת לראות את עצמי משוקס בגופיה יפה, לראות את עצמי קופץ לבריכה, לראות את עצמי מסיים את השנה המסריחה הזאת...
לא רוצה מעיל!
לא רוצה ארוך!
לא רוצה קור!
לא רוצה גשם!
לא רוצה סתיו!
לא רוצה חורף!
זהו.
נגמר.
קיץ 2008 - 21.6 - 26.9.
היה לי את הכי קיץ בעולם.
אני אתגעגע אלייך קיץ, ואני נשבע שאני אלחם בחורף הנורא הזה בשבילך ותמיד אזכור שאחרי הכל אתה תחזור להציל אותי.
כי בסופו של דבר, אנחנו חברים. וחברים מסתדרים.
אני, בימים טובים יותר של הקיץ:
מי שמרגיש גם שהחורף לקח לו את החבר הטוב שלו, מוזמן להגיב וכאן נעודד את נפגעי החורף.
מי ייתן ונשרוד את החורף הנורא הזה!
ואין דרך מצויינת יותר להתחיל את החורף עם מבחן ראשון של השנה בלשון. תאחלו לי בהצלחה! אני מת לציון טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual
