ובכן, החופש התחיל טוב.
אבל מה? אין מה לראות בטלוויזיה.
חסרה לי מאוד התוכנית הזו, האח הגדול. כ"כ.
שפרה, לאון, איתי... הם התחילו להיות ממש חלק בלתי נפרד מהסלון שלי.
השומר מסך של הטלוויזיה תמיד היה ערוץ 20, ובכלל לימי ראשון ושלישי חיכיתי כמו מטורף מכור.
מההתחלה אהבתי את שפרה.
היא הכי מתאימה לי עם האופי. היא מקסימה, שקטה, צינית, נחמדה, אמהית, ואוהבת.
לעומת הבובלילים המגעילים והגזענים.
כ"כ ידעתי שיוסי הזה הולך לקחת את המליון.
אני זוכר ששניהם ישבו בסלון ואז ארז טל הודיע על "שיפוץ" פרס המקום השני, וחשבתי לעצמי בלב:
"טוב, לפחות שפרה יוצאת עם עוד כסף..."
ואז, ששניהם ישבו להם, ואני צועק בלב: "אמן שפרה, אמן שפרה, אמן שפרה..." הוא אמר:
"שפרה - את המנצחת" ובאותו רגע אני עשיתי סלטות באוויר.
כ"כ שמחתי.
בחיים לא הייתי שמח ככה מתוכנית ריאליטי!
אבל, זה היה חשוב לי מאוד.
אפילו מכל המיליון הצבעות שהיו לה, הצבעה אחת מהמיליון העצום הזה... הייתה שלי!
והניצחון היה מעבר לריאליטי, טלוויזיה ואהבה לשפרה.
זה היה האשכנזים מול המזרחים.
כן כן, ארז טל ישר אמר "הם מייצגים את עצמם ולא אף אחד אחר" אבל כל אחד יודע שזה מעבר לכך.
התוכנית הזאת הראתה לי מה זה רוע לב (הבובלילים), מה זה גזענות (הבובלילים) אבל מצד שני הראתה לי שהומואים
יכולים להיות אנשים מדהימים (לאון) וכמובן שהטובים תמיד מנצחים את הרעים (שפרה את בובליל).
ובכלל, אני עדיין לא מבין למה המזרחים כ"כ שונאים אותנו, האשכנזים.
אם בסוף לא ישמידו אותנו, אנחנו נשמיד את עצמנו...
גם לי פעם אחת קראו אשכנזי בבית ספר, וזה נראה לי כ"כ מפגר.
אבל אני גאה להיות פרידמן, אפילו מת.
עדיף מבובליל חי...
ועכשיו, צריך להתנער מהריאלטי... ולחזור למציאות.
ולא, המציאות היא לא שמחר מתחילה לה הישרדות וכל העם הולך להיסחף לתוכנית הזאת.
המציאות היא שגלעד שליט יותר מ-900 יום שם בעזה.
זה הדבר שבאמת חשוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual
