He’s So Unusual

ובכן, זו הייתה שנה משונה מאוד.

שנה בה רבתי עם חברים מאוד ותיקים וטובים,

אבל גם שנה שהכרתי אנשים אחרים...

שנה שבה התחלתי לשנות את השיער (כן, ב-25 לינואר, ממש לפני שנה!)

שנה שבה הכרתי את הזמרת האהובה עליי ביותר (האמת, ב15.10.07 הכרתי את סינדי אבל לא משנה )

השנה שבה התחלתי להתעניין במוסיקה!

השנה שבה התחלתי להתעניין לגבי העתיד שלי...

השנה שבה התחלתי לקחת את עצמי בידיים.

השנה שבה למדתי קשה מאוד!

השנה שבה הייתי שמח מאוד, צוחק, נקרע ומאושר. אך עם זאת גם עצוב ודיכאוני.

שנה אחרת, מבגרת, ומיוחדת הייתה שנת 2008.

מה שבטוח, היא לימדה אותי המון, ואני רק מאחל לי ולכולם, שנת 2009 מעולה!

בהצלחה בלימודים, באהבה, בחברות, בבריאות ובהכל.

שנה של הפתעות ושל גילויים חדשים!

שנה שבה תכירו חברים חדשים...

שנה טובה!

באמת שזה קשה.

באתי בבוקר וה"חבר הטוב" שלי נכנס. יושב, לא אומר כלום.

וכמו כל בוקר אני יזמתי את השיחה ואמרתי "היי" והוא עשה לי "כן" עם הראש.

כ"כ התעצבנתי.

ופשוט לא דיברנו.

ואז היה הפסקה והלכתי למקום שאנחנו תמיד יושבים בו.

והוא בא, והתיישב רחוק רחוק ממני...

איזה חבר טוב, הא?

טוב, חזרנו לכיתה.

"למה אתם לא מדברים?" שאלה ילדה לפניינו, בעודי "שומע" מוזיקה ב-MP3 הוא מדבר איתה.

הפסקתי את המוזיקה והקשבתי.

"אני לא יודע מה יש לו"

סליחה?!

אתה לא יודע מה יש לי?!

שכחת מה היה לפני חופש חנוכה?

1.לא באתי ביום שישי והתבשר לך שיש בוחן בתנ"ך ביום שישי. ולא התקשרתי אלייך כי אתה לא עונה. קשה להרים פלא' להגיד שיש בוחן?

2.שגיליתי שיש בוחן ביקשתי ממך לראות ת'מחברת לראות אם יש לי את הכל החומר להתכונן, ואמרת "לא, לא הבאתי כי יש היום בוחן" ואז שהבוחן מסתיים תוך 10 דקות והמורה אומרת "להוציא מחברות!" אתה פתאום שולף אותה במהירות ואני פונה אלייך "שיקרת לי!" ואתה עונה: "לא שיקרתי, חיפשתי בתיק ומצאתי" - כן כן, תשקר את אמא שלך לא אותי.

3.והדבר הכי מזעזע - המורה המשיכה להכתיב מה שהיא התחילה ביום שלא באתי, 2 שורות מסריחות, ביקשתי ממך להעתיק אותם.

"לא עכשיו! אחרי השיעור" - "לא, אחרי השיעור אני הולך הביתה!"

"אז אחרי חנוכה" - "אבל זה 2 שורות!!! מה הבעיה?? אני מעתיק אותן בשניה!"

ואז, תוך כדי שאני מסתכל במחברת שלך, אתה מסתיר את השורות עם היד. זה השיא.

ואני מדבר רק על המקרה הזה, לא על זה שאתה לא בא ואני ישר מגיש לך את המחברות שלי.

שלא הבאת את הכפפות שלך לחממה ואני במיוחד בשבילך ידעתי שלא תביא אז הבאתי לך כי פעם שעברה לא ירד לך מהידיים הגועל של המלפפונים.

ועל זה שאתה מסנן אותי כמו משוגע ובחיים לא עונה.

על זה שאתה לא שם על מה שאני אומר ותמיד "שוכח".

על זה שאפילו שאתה ממש צריך אותי אתה לא מתקשר, שולח לי הודעה "תתקשר אליי", כי מי אני שתוציא עליו שיחה?

ועל זה שבטיול השנתי היית כמו כלב לבד ואני התקשרתי מיוזמתי ושיעשעתי אותך כל הטיול, אבל ברגע שהגעת הביתה - לא ענית לי לפלא'.

אז מי צריך חבר כזה?

אז עכשיו אני לבד. לבד גמור.

אין לי חברים בכלל.

וגם לו, הוא עוד יותר מסכן ממני.

וזהו, כל היום היינו לבד והסתובבנו במקומות שונים.

ילד מגעיל, ממש מגעיל.

עם חברים כאלו לא צריך אויבים...

עדיף להיות בודד רק לא עם חברים כמוהו.

אז אני בודד...

וזהו.

עוד פרק בחיי נסגר.

אבל אני עושה איתו עוד פרוייקט בחממות, מה אעשה עכשיו?

ואני איתו במעבדה...

נמאס לי. לא רוצה לדבר איתו. אפילו לא אכפת לו.

זה ממש מעצבן אותי.

אמן, אמן שיבוא מישהו חדש לכיתה ונוכל להיות החברים הכי טובים.

ושתהיה לי חברה... נמאס לי כבר להיות לבד.

אתם לא יודעים עד כמה קשה לא לדבר עם אף אחד כל היום...

אוף. אם יבוא מישהו חדש ונורמלי שאוכל להתחבר איתו אני ממש אשמח.

אבל זה לא ייקרה, ומה שנותר לי לעשות הוא רק לספור ימים עד לחופש הגדול.

ואז הסיוט יתחיל שוב...

אני כ"כ Unusual?!?

נתחיל בהיסטוריה.

טוב, אם אתם חדשים פה, ונכנסתם מעמוד הבית של ישרא או מגוגל ולא יודעים על מה מדובר, אתם יכולים לחזור אחורה לפוסט הנ"ל:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=573281&blogcode=10180192

ואם ממש אין לכם כוח לקרוא, אז הנה לכם בקצרה:

חרשתי ודקלמתי את החומר להיסטוריה, באתי למבחן ולא שאלו כלום. השאלות היו מנוסחות בצורה לא מובנת.

ובעצם מה שלמדתי היה ה"בסיס" לשאלות, וזה היה כמו מבחן מתמט', לחשוב.

ועוד המורה המנובלת לא הכינה אותנו לזה, היא נתנה לנו דף הכנה עם שאלות לפי החומר שלמדנו!

טוב, היום היה יום הורים. אחלה ציונים, תודה ששאלתם (ממוצע 80) אך ציון גרוע בהיסטוריה.

וזה לא רק אני, כן? כל השכבה נכשלה.

ועוד המורה מודה בכך.

אמא שלי התעצבנה והיא פנתה למנהלת, עם עוד אמא של תלמיד מהכיתה שלי.

סיפרנו למנהלת הכל, והיא "אני לא שמעתי על כישלון חרוץ בהיסטוריה" - ועוד תחשבו, היא מנהלת. וזה מבחן שכבתי.

"אבדוק את העניין"

זה ממש מעצבן.

כאילו, אני יושב בשיעורי היסטוריה בלי חשק. היא מדברת ומלמדת, ואני?

בעולם אחר. רק חושב איך למדתי כ"כ הרבה וזה לא הניב שום פרי.

27.

היה לכם חשק ללמוד?

מצחיק אבל שיש לה ילד, והוא בשכבה שלנו, אבל הוא קיבל 96. בין היחידים שהצליח ככה.

מעניין למה!

טוב, אפסיק לדון בזה.

אתם בטח מבינים כמה מעצבן וכמה זה מוציא את החשק ללמוד...

היום היה יום הורים, כמו שקראתם.

המורה שלי למתמט' אמרה שנראה לה שלא אעבור יחידה, ושיש לי אחלה ציונים ושלא כדאי לקלקל את זה.

לעומת זאת, המורה לאנגלית הכריזה בי כאחד מהמועמדים לעלות ל-5 יחידות (כן, אני עד עכשיו לא מבין איך אני ב-4!!! טיפשות) ואני מתכוון לעבור את המבחן.

וזהו.

ופגשתי גם את אמא של חבר שלי.

"אתה מוזמן אליינו תמיד, תקבע איתו ואתה יכול לישון אצלנו ויש לו אחות קטנה..." אמא מאוד מקסימה.

זה כיף, היא ממש נחמדה. הוא ממש דומה לה.

ואמרתי לה שאני בהחלט כל הזמן מנדנד לו שאנחנו צריכים להיפגש... 

והיום בשיעור אמנות צילמנו עצים.

גם כן טיפשות...

אני חושב על לפרוש, מה דעתכם? דאמט, אני רוצה לסיים מוקדם כמו פעם

ועוד משהו שהרתיח אותי אתמול.

סבא וסבתא המקסימים שלי מהצפון באו. נזכרו בנו באמת.

הם ישר נכנסו, שמחים וצוהלים.

ולאחי הקטן בתחילת החודש היה יום הולדת.

אז מה עשו סבא וסבתא האהובים שלי?

נתנו לו 200 שקל.

איזה מקסים, כמה הוא גדל.

אבל מה עם הבחור, שהיה לו יום הולדת בקיץ, ובכלל לא ראיתם והתקשרתם להגיד "מזל טוב" קטן ומסכן?

מה עם אותו אחד, שנותר בלי כלום?

יענו, בגלל שהיום הולדת שלי היה מזמן גם לי לא מגיע 200 שקל?

רציתי להגיד להם את זה, כי אני חוסך כסף, אבל יאללה.

לא צריך אותם ולא את ה-200 שקל המסריחים שלהם.

ועוד אחי הזה מבסוט, בא ומנופף מולי את ה-200 שקל... עאלק פתאום גם הוא חוסך. ילד בן 10.

גם כן סבא וסבתא.

ויום שישי הפסדתי מבחן במדעים, עכשיו אלוהים יודע מתי אעשה אותו.

אני שונא את הבית ספר שלי!