לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

He’s So Unusual


And I'm heading west, Without a sad goodbye...

Avatarכינוי:  He's So Unusual

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אני שונא שמחקים אותי.


טוב, היי לכולם.

מזמן לא נכנסתי לפה.

אז מה היה לי בזמן האחרון?

שוב חזר אליי הכאב גרון. לא הלכתי יום שישי לבי"ס.

יום ראשון גררתי את עצמי בכוח, ופיספסתי את ההסעה ורצתי כמו משוגע ובסוף הצלחתי לעלות.

ואחרי כמה שעות השריר ברגל היה תפוס לי. רגל מסריחה.

וזהו, אתמול היה לי בעיקר מיגרנה, שריר תפוס, כאב גרון והצטננות קלה.

 

והיום היינו ב"בית בין גוריון".

טוב, הלכתי כמובן, למרות הכל.

והיה ממש חרא.

למה? ישר זרקנו את התיקים באיזה מקום שכל אחד יכול לבוא ולקחת וכל הסיור בבית חשבתי רק על המצלמה והמשקפיים!

והיינו אולי חצי שעה בבית שלו והקשבנו להסברים וצפינו בספרייה שלו וכו'.

טוב, אני יושב לי בהפסקה המעאפנה... ואז באים אליי 2 בנים מפגרים מהכיתה ומתחילים לחבק אותי כמו משוגעים ונוגעים לי בלחי.

העפתי אותם, אבל הם בכוח נשארו וביקשו מילדה חקיינית אחת שתצלם אותם איתי.

טוב, היא צילמה ואז צעקתי על אחד שייזהר על העגילים באוזן (למי שלא יודע, יש לי 3 עגילים באוזן. טראגוס, הליקס והרגיל [לוב]) ומה היא אומרת?

"תגיד, זה כאב לך...הטראגוס?"

"מאוד!" (משקר)

"לי לא כ"כ כאב..."

"מה?!!? מתי עשית?!"

"לפני כמה ימים, יומיים..."

"תראי!"

*מראה לי את האוזן*

וזה מעצבן מאוד.

כן, שנה שעברה היא עשתה הליקס כמוני, והשנה טראגוס...

מעניין דווקא אחריי!

זה כ"כ מעצבן...$#^$%

כאילו, זה היה חלק מהלוק שלי, לי הייתה האוזן עם הכי הרבה עגילים ופתאום היא מחקה אותי...

זה כ"כ מעצבן!

כן, אני יודע, פירסינגים זה דבר עולמי וכולם עושים את העגילים האלו, אבל עדיין זה מציק לי לעין.

אני קונה משהו - ישר כל הכיתה אחריי.

אני צובע ת'שיער - כולם רצים לצבוע.

אני היחיד שתולה את האמפי על החולצה - פתאום היום ראיתי מישהו מחקה אותי.

אני עוד היחיד שיש לו לוק מקורי משלו וכולם בבית ספר המעאפן הזה חסרי אופי אז הם מחקים אותי.

ואני היחיד שמשנה את השיער ברמה חודשית והם לוקחים את הקרדיט...

שיילכו קיבינימט.

יום יבוא ואני אהיה זמר פאנקיסט ואף אחד לא יוכל לחקות אותי!!!

 

דאמט, אני רוצה לצבוע שוב את השיער.

 


 

ואיזה כיף להיכנס לאתר תפוז ולראות את פרצופה של האחת והיחידה, סינדי שלי.

 


 

וזהו להיום.

הקדימו לי את המבחן מעבר באנגלית ליום רביעי.

Wish Me Luck!

נכתב על ידי He's So Unusual , 8/12/2008 14:16   בקטגוריות אכזבה, בנות, הלם, חוצפה, טראגוס, עצבים, עצוב, תל אביב, בית ספר, טיולים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכונים מהשבוע


סוף סוף אני הולך לצאת מהבית.

אני הולך למסיבה!

היום אחותי הולכת להכיר לי מישהי...

נו טוב, לא יזיק שאצא קצת מהבית.

 


 

מצטער שהמון זמן לא עדכנתי, אבל אין לי כ"כ על מה לעדכן...

הבית ספר חרא כהרגלו, והמורים מנסים להכשיל אותנו כמו לא יודע מה.

אם אני הייתי מורה, הייתי עושה הכל שהתלמידים שלי יצליחו. הרי, ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלי.

אז למה אצלי בבית ספר תנאי קבלה זה להכשיל ת'תלמידים?

בכל מקרה, יום ראשון יום הורים. אני מת שיום ראשון יגיע כבר. להגיד הכל על הבית ספר הזה...

 


 

קנו לי DVD לחדר.

ואין לי עוד טלוויזיה

פעם קנו לי טלוויזיה ליום הולדת 9, אבל לקחו לי אותה כי הטלוויזיה בסלון התקלקלה, ומאז אין לי.

נכון מעצבן?!

 




 

וזה מה שקורה שמושכים מלפפון חזק מדי...

 



והשתדרגתי, ועברתי לטפל בעגבניות

 



ובסדר, טוב לי במה שבחרתי.

 


 

סופ"ש מעולה לכולם!

נכתב על ידי He's So Unusual , 28/11/2008 11:30   בקטגוריות בנות, דייט, התרגשות, חופש, תמונות, בית ספר, טלוויזיה, מש"ק  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב. זה עצוב איך אנשים משתנים (או: בחזרה ליסודי)


אז איפה אתחיל?

נרשמתי לאתר מקושרים לפני איזה חצי שנה, ופתאום בתקופה הזאת זה נהיה אתר פופלארי בקרב הפרוצות והערסים ומלא נרשמו גם מבית ספרי.

נתחיל מכך שביסודי כולם, אפשר להגיד, היו "נורמלים", כלומר. לא היו פרוצות וערסים.

אף אחד לא עישן, אף אחת לא שמה עקבים והתאפרה וכו', היו די נורמליים.

מאז כיתה ח', כל הילדים שגדלתי איתם בגן, ביסודי ואנערף - השתנו, וזה היה די מגעיל לראות ילדה שאני זוכר אותה בת 5 בגן, מעשנת עכשיו.

אבל זה עוד בסדר, לא היה לי אכפת מהפרוצות והערסים שהיו איתי ביסודי ועכשיו התדרדרו.

 

כבר המון זמן חיפשתי במקושרים את ה"חברים" שלי מהיסודי, הילדים הנורמלים האלו שעזבו ולא ראיתי אותם שסיימתי את הבית ספר היסודי.

כל איזה שבוע הזנתי את השם שלהם, בתקווה שיירשמו. רציתי שיהיו לי חברים "נורמליים" ברשימה והכי חשוב לראות מה איתם.

וטוב, אחרי המון זמן, אני מגלה שחבר שלי מהיסודי, שהייתי איתו בגן עד כיתה ד' שהוא עזב (אני אפילו לא יודע לאיפה הוא עזב) נרשם למקושרים.

שמחתי הייתה כפולה! שלחתי לו הודעה, מה שלומו וכו' ואפילו נהיינו "חברים" באתר.

ואז, הוא שולח לי הודעה חזרה:

"אהלןן אחי אני עכשיו גרר ברמלהה יואוו מה זהה השתנתת נההיית פריקק!! תשתנה אחי"

(הוא בטח התכוון לתמונה עם הגלח והעגילים באוזן)

אבל זה לא שינה לי כ"כ, ואני נכנס לפרופיל שלו - ומה רואה?

 

ערס.

נהיה ערס.

בתמונה יש לו פוזה של ערס, עם השרשרת של הערסים והכי גרוע - סיגרייה ביד.

אתם יודעים עד כמה הייתי בהלם?

הילד שהייתי הולך אליו, שהיינו חברים, שצחקנו והלכנו לסרטים - נהיה ערס.

במוזיקה האהובה עליו הוא כותב "מוזיקה מזרחית וקובי פרץ" - WTF?!

הוא אהב פעם את דנה אינטרנשיונל!

לא ראו את הצבע לבן בקיר שלו מרוב תמונות של בריטני ספירס!

זהו. נהיה ערס. הוא נהיה חלק מהערסים שאני כ"כ שונא.

 

אבל זה לא הסוף.

אחרי שנרגעתי מהשוק הזה, גיליתי גם ידידה טובה שלי מהיסודי.

ילדה חמודה, שהיינו מבלים ביחד המון, צוחקים, רבים, משלימים.

ילדה שהייתה שקטה, לא היית שומע ממנה מילה במהלך השיעור.

היא למדה והיו לה ציונים גבוהים מאוד, היא הייתה בין ה"חכמות והחרשניות בכיתה".

הייתה חנונית כלבבי, ודי הסתדרנו אפשר להגיד.

היא אפילו מאוד אהבה אותי, וחיכתה לרגע שאציע לה חברות... אך משום מה זה לא קרה.

 

טוב, חיפשתי אותה במקושרים לפני המון זמן ולא מצאתי, אך ראיתי שהאחים שלה נרשמו וידעתי שזמנה להירשם יקרה.

ובכן, השבוע זה קרה.

שלחתי לה הודעה נרגשת ומה קרה?

היא אפילו לא הגיבה לי.

אחרי שנהיינו "חברים" באתר, נכנסתי לפרופיל שלה ומה אני רואה?

התמונה - נהייתה הפרוצה המושלמת.

ומה היא כותבת? "דברים שעושים לי את זה - חתיכים כמובן!!!!!!!1111^%%*&^"

גם קיבלתי שוק טוטאלי.

והרשימת חברים שלה? מלאה בערסים ופרוצות של ראשון.

שלא נדבר על זה שהיא מגיבה לאנשים שמגיבים לה "תודההה אוהבת 3>".

 

זו די שריטה בלב.

לראות את האנשים האלו... שהיית "חבר" שלהם, ככה משתנים.

אני? אני בכלל לא השתניתי. תמיד הייתי אני.

ואני אמשיך להיות... אף אחד בחברה לא יצליח לשנות אותי ולהיות ערס או מה שזה לא יהיה.

 

אני די בהלם עכשיו.

היה לי עוד חבר אחד ביסודי, אני מקווה שהוא לפחות נשאר נורמלי...

(טוב, הוא כבר נורמלי אם הוא לא נרשם לאתר הזה, "מקושרים").

נכתב על ידי He's So Unusual , 20/11/2008 11:52   בקטגוריות אכזבה, בנות, גועל, הלם, התרגשות, חופש, עצוב, פסימי, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
1,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHe's So Unusual אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על He's So Unusual ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)