לפני שאני אתחיל עם הפרק אני רוצה
לכתוב פוסט קצר לחגים..
עם כל הזיבולים בבית הספר על חגי תישרי ..
זה מעצבן!
המורים חוזרים על אותו זבל כל שנה..
הם לא מבינים את המשמעות האמיתית של החג..
כן .. אני יודעת שזה קשור למסורת ולכל זה
אבל ת'אמת...
לא הרבה חוגגים אותו בגלל המסורת או בגלל שזה נהוג..
המון חוגגים אותו כי זה הזמן שסופסוף המישפחה ביחד..
וגם כן לא תמיד :|
ראש השנה זה אחד הזמנים שכולם הופכים פיתאום לנחמדים..
רק כדי שיאחלו להם שנה טובה והצלחה..
מילה אחת עליהם..
צבועים!
לא באמת אכפת להם..
כי תאמת גם אתם רוצים שתהיה לכם שנה יותר טובה מהקודמת...
גם אתם היתם רוצים שאנשים [לא משנה מי] יאחלו לכם..
הרי כל המרבה הוא משובח..
בישבילי ראש השנה זה הזמן שאני נחה מכל הצביעות של האנשים
למרות כל הברכות של השנה טובה מאנשים שדיברתי איתם בערך חצי שניה בתיחלת פבואר האחרון..
אני נחה מכל מה ומי שסובב אותי
אני חוזרת הביתה מהפנימיה ומנסה לא לחשוב על כל הדברים המעצבנים שקרו לי או על כל הדברים הטובים
אני פשוט נהנת מאותו הרגע גם עם הוא הכי משעמם שיכול להיות...
ולא רק זה !
[איזו הפתעה!!]
אני גם נחה מהחברים שבפנימיה חברים..
לא כולם... רובם צבועים ברמות...
אבל חלק אני חייבת להם את החיים שלי...
[אני יודעת שאת קוראת את זה :P]
ואני מגיעה לחברים שלי שנישארו חברים שלי למרות שאני בפנימיה.
עכשיו נעבור ליום כיפור...
כולם אומרים "צריך לבקש סליחהה" "חובה לצום" וכל מיני בולשיט אחרים...
עכשיו בכנות..
מי מבקש מכל אדם שהוא פגע בו סליחה?
למי יש את האומץ להודות שהוא טעה?
טוב... לא לכולם..
וגם לא תמיד זוכרים במי פגעת ובמי לו...
יש את אלה ששמים באויי של האיסי
"סליחה בכל מי שפגעתי
וצום קל"
עם אותו אחד שפגעת בו צם...
הוא גם בדרך כלל לא היה על המחשב לא?
טוב ככה זה אצל כל מי שאני מכירה...
עם צמים אז צמים מהכל..
הרי אסור להנות כשצמים ובעיקר ביום כיפור
גם אלה צבועים...
סליחה היא מילה קטנה שלפעמים [אצלי בדרך כללל] ממש אבל ממש קשה להגיד
אני יכולה סתם ליזרוק אותה אבל עם כוונה זה ממש קורע טותי מבפנים..
כי אני?
לא אוהבת להודות שעשיתי טעעויות גדולות...
טוב זה לא נכון אני יכולה להודות..
אבל לבקש ממשו סליחה?
על מה???
על זה שטעיתי ואמרתי לו ללכת לעזעזל??
טוב סליחה לא טעיתי!!
אני באמת רציתי שהוא ילך לעזעזל!
או את כל הקללות והמריבות שלא היו בצחוק
או את הקללות שלא באו מתוך הרגל..
אני לא הולכת לבקש עליהם סליחה..
למה לא?
כי אני חשבתי לפני..
ואני באמת רציתי להגיד את אותן
קללות או לריב מכות עם אותו בנאדם...
מראש רציתי לפגוע בו..
ואני לא מרגישה כאילו שטעיתי!
המצפון שלי?
נ-ק-י!
טוב מספיק עם החפיייייייירוווות XP
הנה פרק 13...
סורי שלא העלתי לפני..
אני לומדת עכשיו ויש לי כבר מיבחנים -.-''''
וגם אני בפנימיה והמחשבים שם עד
שניכנסים לאינטרנט המחשב ניכבה והולך לישון -.-"
אז הנה הוא:::
פרק 13:
ניכנסתי לקבוצה והרגשתי את המזגן קר
"אהה איזה נעים!"
אמרתי למיסדרון הריק
והתחלתי לעלות במדרגות
התקרבתי לחדר ושמעתי רעש
בהתחלה חשבתי שזאת חן אבל ניזכרתי
שהיא עדיין בחדר אוכל
ועם היא היתה מתחילה ללכת
אז היא היתה עובר לידי
התקרבתי יותר ודאגתי להיות בשקט
ניסיתי להרגיע את הנשימות ופעימות הלב
הושטתי את היד שלי לידית ושמעתי איך
הרעש משתקק בשניה
תפסתי את הידית וסובבתי אותה.....
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
לפתע הרגשתי כאילו נישפחים עלי מיים קפואים
פתחתי את העינים שלי והיסתכלתי סביב
ישבתי החדר האוכל התיק שלי היה על השולחן מולי
וניראה כאילו ישנתי עליו
כל הפנים שלי היו רטובות הסתכלתי סביב
וראיתי את חן, מריה, יוני, שלומי, נטע ואת אורנה מסתכלים עלי
כולם עמדו להתפקע מצחוק חוץ מאורנה שבידה היה קנקן מיים
"חדר אוכל זה לא בית מלון גברתי העירה"
היא אמרה לי עוד שניה היא היתה
חונקת אותי עם היתה לה הרשות לדבר כזה
"יש לך היום כיבוי אורות מוקדם עם את כל כך עייפה...
בתשע וחצי את בחלום השביעי.."
היא אמרה והתרחקה מוציאה את הפלאפון שלה
ומתקשרת למישהו
ברגע שהיא התרחקה מספיק כולם התחילו להתפקע מצחוק
"מה אתם צוחקים?!"
שאלתי אותם .. הרגשתי שינאה עזה כלפי אורנה
"לא סובלת אותה!! שתחנק אמן!!!"
אמרתי וסחטתי מיים מהשיער שלי
"ניסינו להעיר אותך..
יוני הפעיל את האמפי שלו על פול ווליום
ושם לך מטאל!"
נטע ניראתה על סף עילפון מרוב צחוק
"אנחנו אשמים שאת יושנת כמו דוב קוטב באמצע
נובמבר? תתלוני לאבא שלך"
יוני חייך את החיוך הגדול שלו
-יוני-
שמנמוך
ראש חסה
יש לו שיער ארוך ומקורזל שבדרך כלל אסוף בקוקו
אחלה ילד אבל לפעמים מעצבן
חמוד...
-נטע-
רזה כמו חוט דנטלי
שיני סוס [היה לה גשר בהמשך..]
שער חום עם פסים מחומצנינם
עיניים חומות בהירות
גובה סביר
היא יפה אבל רק יותר מידי רזה והשיניים -.-"
לפתע היתה דממה אפ'חד לא צחק יותר
כולם ידעו שאני לא אוהבת לדבר על אבא שלי
ויוני פשוט שכח כניראה בזמן החופש
כי הוא היה זה שמרגיע אותי כדי שאני
לא אהרוג ילדים שהזכירו את אבא שלי
קשה להסביר את זה אבל
אני רוצה לשנוא אותו אבל אני פשוט לא יכולה
אני שונאת אותו אבל באותו השמן אני אוהבת אותו
אני לא יכולה לסבול שמזכירים אותו
פעם מחנכת שלי שאלה עם אמא שלי מגיעה לאסיפת הורים
ואמרתי לה שלא אחרי ריב קצר של "למה היא לא מגיעה?"
היא שאלה עם אבא שלי יכול להגיע
עניתי לה לא היא שוב שאלה למה לא
אמרתי לה כי לא אכפת לו ממני
והיא התחילה להגיד שזה שטויות ושאם אמא שלי לא מגיעה אז אבא שלי חייב להגיע
עם לא מור [אחד שהיה איתנו שנה שעברה הוא עזב]
היה מחזיק אותי היתי זורקת עליה את הכיסא והשולחן אהל הוא
לא חסם את הפה שלי אז המורה הזאת קיבלה טראומה...
"דאשה...?"
חן שישבה לידי ניסתה לשבור את הדממה
קמתי מבכיסא במהירות והעפתי אותו ויצאתי מהר מהחדר האוכל
"דאשה! חוצפנית שכמוך לכי ותרימי את הכיסא שלך!"
שמעתי את אורנה צועקת
"לא בא לי! מה תעשי?"
שאלתי אותה בזמן שאני מסתובבת לראות את הבאת הפנים שלה
נעצרתי כשהדלת מאחורי
"מה תעשי?"
שאלתי אותה שוב ופשטתי את שתי הידים שלי לצדדים
"כמו שחשבתי.."
אמרתי ויצאתי
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
פרק הבא?
לא יודעת מתי ...
תלוי גם לפי התגובות...
אני גם רוצה שם לסיפור!!!!
כי אני מתה להעלות סיפור חדש שיש לו כבר בסביבות ה12 פרקים!!!
אז אני צריכה שם לסיפור הזה כדי שלא היה בילבול בניהם!!!
שלכם רוקסי XP
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rockci
