אולי זה קצת באיחור אבל בכל זאת..
כבר עשיתי פוסט לחג...
אבל מה שהיה בפוסט ההוא זה רק מה אני חושבת על החג..
לא מה שקורה לי בחג עצמו..
את היומים האלה של ראש השנה ככה כל השנה שלכם תהיה...
או משו בסיגנון...
יש גם משו דומה לזה..
רק ששם זה איך שתתנהג בערב השנה החדשה ככה תהיה כל השנה שלך...
לא יודעת להגיד איך התנהגתי ביומיים של החג..
לא ניראה לי..
אז אני אומרת לכם..
אבל בתכלס...
זה כבר נדוש...
ולא תמיד מתאים..
כמו שחלק מהחברים שלי קוראים לזה...
אז באמת..
שתהיה לכם שנה של אהבה בריאות ושלכל אחד ממכם יתגשם לפחות חלום אחד קטן.. :]
למרות שאני לא מכירה אתכם אני בכל זאת בטוחה שעם תהיה קצת פחות צביעות באמת תהיה לנו שנה מוצלחת :)
"דאשה...?"
חן שישבה לידי ניסתה לשבור את הדממה
קמתי מבכיסא במהירות והעפתי אותו ויצאתי מהר מהחדר האוכל
"דאשה! חוצפנית שכמוך לכי ותרימי את הכיסא שלך!"
שמעתי את אורנה צועקת
"לא בא לי! מה תעשי?"
שאלתי אותה בזמן שאני מסתובבת לראות את הבאת הפנים שלה
נעצרתי כשהדלת מאחורי
"מה תעשי?"
שאלתי אותה שוב ופשטתי את שתי הידים שלי לצדדים
"כמו שחשבתי.."
אמרתי ויצאתי
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
בגלל הכעס שהתחיל להתפשט בכל סנטימטר בגוף שלי
הרגשתי כאילו שאני נימצאת בתוך סיר עם מים רותחים
הלכתי מהר לכיוון הקבוצה
נכנסתי וכמו בחלום הרגשתי את המזגן הקר
נעמדתי באמצע המיסדרון עצמתי עיניים
ולקחתי נשימה עמוקה ,
הרגשתי איך אני לאט לאט נירגעת
התחלתי לעלות למעלה
הגעתי לחדר ולא היו שום רעשים..
הכנסתי את היד שלי לתוך התיק מחפשת את המפתחות לחדר
כשמצאתי אותם הרגשתי שמחברת אחת שלי נירטבה
"כוס אמא שלה.."
סיננתי למיסדרון הריק
הכנסתי את המפתח לדלת
סובבתי והדלת ניפתחה ב'קליק' קטן שהידהד בכל המיסדרון
סגרתי אחרי את הדלת ונישאנתי עליה
הרגשתי איך דמעות כעס חמות מנסות לברוח החוצה
"אני לא אבכה בגלל המטומטם הזה שאמור להיות אבא שלי.."
אמרתי בלחש לחדר הריק
רק אני וכל הבובות ושאר הרהיטים הפחות חשובים
עצמתי עיניים ועצרתי את הנשימה לכמה שניות
כששיחררתי את הנשימה פתחתי גם את העיניים
התקרבתי למיטה והתישבתי עליה
לפתע צילצל לי הפלאפון
בדקתי מי זה
על המסך המהבהב היה רשום "דודה אירנה"
חיכיתי שתי שניות ועניתי לה
לא ממש היה לי כח עליה..
כי היא די חופרת כזאת..
לא שאני לא אוהבת אותה פשוט לא היה לי כח עליה...
"הלו"
"דאשה דרגיה! קאק או טיביה דילה?"
שמעתי את דודה שלי מתחילה לדבר ברוסית מהירה
[תרגום:
"דאשה מתוקה! מה קורה?"
זה לא תרגום מילה במילה.. זה העיקרון..]
"דודוה אירנה אין לי כח לרוסית עכשיו..
אני לא מוצאת את הכפתור שמחליף שפות..
דברי איתי בעיברית עכשיו.."
אמרתי בזמן שאני נישכבת ל המיטה
"טוב טוב.. אז מה קורה איתך?"
היא שאלה במיבטא רוסי קל
"אהה... את יודעת חיים, גיל ההיתבגרות.."
אמרתי באדישות
"אוי! מה קרה ???"
שמעתי שהיא כבר מרימה את הטלפון להתקשר לאמא שלי
"כולם לא קרה!
דודה מה את בלחץ??
אני בסדר!!!"
ניסיתי להרגיע אותה
"את בטוחה?"
שמעתי שהיא בספק מאמינה לי
"כן! אני בטוחה!
עם לא היתי בטוחה שסטלין או לנין יקומו עכשיו לתחייה!"
אמרתי חצי מעוצבנת חצי צוחקת
"טיפון טיבה נה יזיק!"
[תרגום:
אמרה רוסית
עם לנסות למצוא לה תרגום זה היה:
"חס וחלילה!"
או משו בסיגנון..]
"דודה!!!
מה אמרתי לך?"
"טוב טוב..
אבל על תגידי דברים כאלה יותר!"
ידעתי שברגע זה היא מנגבת זיעה מהמצח
[כשבעצם לא היתה שם..]
"טוב אני צריכה עוד מעט לחזור לבצפר.."
אמרתי לה בקול חצי מיצטער
"טוב לכי לכי!
שלא תאחרי!
ביי ביי"
"באאבייי!"
אמרתי וניתקתי את השיחה
הפעלתי נעילת מקשים וקברתי את הראש שלי בין הכריות
שמעתי איך פותחים את הדלת
אפילו אל תרחתי להרים את הראש כי כמו שחשבתי
פותח הדלת יגיד משהו
"דאשה?"
שמעתי את ההיסוס הקול של חן
עשיתי לה תנועה של 'מה' עם היד
"את בסדר?"
הרמתי את הראש ושאלתי אותה
בקול הכי ציני שיכולתי לגייס באותו רגע
"בטח! כל יום אני צורחת על אורנה!
ומתעלמת ממנה בצורה כזאת שהיא יכולה להשעות אותי!"
ראיתי את המבט המיצטער שלה
"טוב עזבי..
אני לא צריכה להוציא את זה עליך...
את באה לבצפר?"
שאלתי אותה בזמן שאני נעמדת
ומחליקה כמה קמטים מהמיכנסיים שלי
"כן בואי"
היא אמרה ויצאנו לדרך
כל הדרך שטקנו
ואם היא היתה מנסה לדבר ניראה לי היתי נותנת לה מכות
לא סתם אומרים שתיקה שווה זהב
אני יודעת שזה נישמע מוזר לתת מכות לחברה ממש טובה
אבל כשאני בעצבים...
אני לא שולטת בעצמי..
העצבים שולטים בי..
ניראה לי שחלקכם יודעים מה זה..
בדיוק כמה צעדים אחרי שעברנו את השער שמעתי משהו קורא לי
הסתובבתי וראיתי את יאן עם כמה בנות
ומאחוריו ראיתי את ירדן שסימן לי עם היד שזה הוא שקרא לי
ירדן היה ביחד עם שלוש בנים ועוד שתי בנות
כשהתקרבתי עליהם יאן אפילו לא הסתכל עלי
אבל אני לא אתן לזה להרוס לי עוד יותר את היום
במוקדם או במאוחר הוא היה תופס קצת תחת
ומיתעלם ממני אבל כל כך מוקדם?
החלטתי לא להגיד לו כלום על זה כאילו
שאני לא ראיתי אותו שם בכלל
חיבקתי את ירדן ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי
[ברור שהיתי צריכה לעמוד על קצות הבהונות]
את הבנות הכרתי ובגלל זה התחבקנו והן המשיכו
כי הצילצול היה לפני כמה דקות
את הבנים גם הכרתי אבל לא כמו הבנות הם התנפלו עלי בחיבוק קבוצתי
ולא מיהרו בכלל לשיעור
"חן.. עם את רוצה לכי אני יאחר קצת לשיעור"
אמרתי לה
"לא את לא תאחרי כי אתן הולכות איתנו"
שמעתי את מייקל אומר
-מייקל-
גבוה שרירי
עינים חומות כתומות
שיער שטני בתיספורת אופנתית
מנעל"ה
הגיע מאמריקה
כבר שלוש שנים בארץ ואין לו שום מבטא
אבל הוא תמיד מכניס משפטים באנגלית
"באמת? למה אתה כל כך בטוח?"
שאלתי אותו והתחלנו להתקדם לעברה של חן
"you ask me why?"
הוא אמר באנגלית צחה ובשחצנו קצת
[תרגום למי שלא הבין:
"את שואלת אותי למה?"]
"דה זייביס!"
אמרתי לו ברוסית
"מה אתה חושב? שאתה מרשים עם האנגלית ש'ך?
גם אני יודעת! ואני גם יודעת רוסית!
וגם עיברית! חה!
אני יודעת שלוש שפות ואתה רק שתיים!!!
וחה! אני יודעת גם קצת צרפתית וגרמנית!"
אמרתי והוצאתי לו לשון
"חצופה!"
הוא אמר ועשה כאילו נעלב..
מה לא כמו אצל רוב האמריקיים
הוא לא היתקשה לבצע את ה-ח'
כל אחד הגיע לכיתה פחות או יותר בזמן
אני וחן התישבנו במקום שלנו ועשינו את עצמינו
מקשיבות בעיניין להסברים של המורה למטמתיקה
על איך להוכיח שצלע איי שווה לצלע סי על ידי מישפט פיתגורס
או משו בסיגנון..
'כוס אמא של לי בני גורן!'
חשבתי לעצמי בזמן שאני בוהה
בשעון שהיה מעל הלוח
בלי כוונה לדעת מה השעה
רק כדי שזה יראה שאני מיסתכלת לכיוון הלוח
כשבעצם חשבתי איך יותר טוב לתת ליאן מכה
עם השפיץ של הנעל ישר לביצים או כאפה שטות
[לא שטות אלה די חזקה]
בעורף ולהשאיר לו שם אדום לאיזה יומיים שלוש..
"ואיך הגענו לזה דאשה?"
שמעתי את מרינה המורה שואלתת אותי
"אני לא הגעתי לכלום...
את איך שאתם הגעתם אי לא יודעת..
אני הגעתי לזה שזה משהו שלימדת בשעור שעבר..
זאת אומרת שנה שעברה ו...
זה לא ממש מעניין כרגע על בטן מלאה..."
אמרתי לה ועשיתי פרצוף תמים
כאילו שלא התכוונתי להרגיז אותה
"אוי... חן?
את יכולה לענות על השאלה?"
"אהה.. יראה לי.."
חן היססה קצת ואז התחילה להסביר
[אתם לא באמת רוצים את ההסבר.. זה משעמם!
ועם אתם רוצים אז תיפתחו ספר של בני גורן חלק ז' ותקראו את הדפים הראשונים!
ואני יודעת שחלק ז' זה לכיתות י"ב אבל המורה שלנו קפצה קצת עם החומר ...
קצת... נישכח לשניה שאנחנו רק תחילת י'..]
השעתיים המעיקות ניגמרו וסופסוף יכולתי להניח את הראש על השולחין ולהרדם!
וזה גם מה שעשיתי...
ניראה שמרפי החליט לשגע אותי היום...
בדיוק כשהתחלתי להרדם....
***********************************************************
חהחהחהחה!!!!!!
לא תקבלו המשך!!!!
קודם הגבות!!
ושם לסיפור סופסוף!!
אני מתחננת!!!
[טוב בעצם אני לא אבל בכל זאת..]
יאללה אני פרשתי לטלוויזיה!!
לילה טוב :P
רוקסי :]