באלו המילים ממש...

והינה נסגרה קמעה הדלת למשכן נשמתי,

נצבעה זה מכבר באדום.

סדקים אין בה בדלת,

בשל חלוף השנים,

כרועץ מפרידה עד הלום.

עד מתי תתקשח? תדחיק נפלאים?

עד אשר ינחל השלום.

מייחל,

גם היום,

לאותו סדק ראשון.

____________________________________________________________________

זהו שיר ראשון שכתבתי מעודי. הוא יכול להתפרש בשתי דרכים: דרך מקובעת ודרך נוספת, שאליה הייתה כוונתי.

אשמח לשמוע הן תגובות בונות והן הארות. יתרה מזאת, אם תוכלו לכתוב איך הבנתם את השיר אהיה אסירת תודה.

חן