Feel the spiriT

האמת?
בזמן האחרון המצב שלי התחיל להשתפר..
אני כבר לא חושבת עליו כמו פעם,
עכשיו אני אפילו חושבת שאולי זה היה לטובה..
עכשיו אני מרגישה יותר חופשייה, יש לי יותר זמן לעצמי
ואני משקיעה בעצמי יותר,
רק לפני כמה ימים היה לי האומץ לספר לכולם על הפרידה ממנו...
התברר לי שהמון לא אהבו אותו, אבל מממש לא אהבו אותו
זה די כאב לי.
כי בכל זאת הוא היה החבר שלי
אבל אפשר להבין למה,
חברות שלי תמיד טענו שאני מבלה איתו יותר מדי זמן ולא נותנת להן מספיק זמן למרות שבאותה תקופה ניסיתי לחלק את הזמן שלי בינהם כמה שאני יכולה.
חלק אמרו שאנחנו ממש לא מתאימים,
אני לא ראיתי את זה ככה
היה לי טוב איתו בכל זאת..
אבל כנראה שזה לא היה הגורל שלי..

מוזר אבל אני כבר לא מחכה בקוצר רוח שהוא יתקשר,
השלמתי עם זה שהוא לא יחפש אותי שוב, אם כי זה קצת מכאיב בלב..
הכרתי גם מישהו לאחרונה..
מישהו ממש נחמד (וחשוב לציין שממש בטעם שלי, יאי!)
כיף לי איתו והוא מעביר לי את הזמן ואת כל הדאגות מהלב..
סיפרתי לו שנפרדתי לא מזמן מטאמאשי והוא קיבל את זה בסדר
הוא קצת ביישן וזורם איתי איטי (בניגוד מוחלט לטאמאשי! )
אבל יותר טוב לי ככה
תמיד שאני יוצאת איתו אני משווה את ההתנהגות שלו במוחי להתנהגות של טאמאשי ולמרות שאני לא רוצה אבל ככה זה יוצא.. חח
עם טאמאשי הכל זרם מהר והיה לו בטחון מופרז, הייתי אפילו מובכת איתו בהתחלה
עם הבחור הזה לא..
שאני הולכת איתו אני מרגישה כאילו אני עם ידיד ולא עם בן זוג,
אנחנו מדברים המון על שטויות ולאו דווקא על קטע זוגי
אם כי זה חסר לי..
אני כל כך רוצה שהוא יחבק אותי ויגונן עליי
להרגיש את התמיכה הזאת, סתם להתנפנק עליו, כמו שהייתי עם טאמאשי אבל אני לא רוצה לבלבל אותו..
לא רוצה לבלבל את עצמי..

עדיין יש לי את הימים המוזרים האלה, של דאון פתאום
אבל זה עובר כשאני יוצאת מהבית.
המשפחה שלי כל הזמן שואלת אותי מה איתי ואם אני בסדר
כי הם בקושי רואים אותי בבית
אני שונאת שהם עושים את זה,
אני מרגישה מסכנה..חח
אתם בטח חושבים שאני מוזרה אבל אני שונאת שמרחמים עליי..
למרות שאני יודעת שזה מדאגה ומאהבה אליי אני פשוט מעדיפה שיזרמו איתי כרגיל ולא יתנו לי יחס מיוחד בגלל שנפרדתי מחבר..

טוב עד כאן

                                                                         Spirit of the foresT