פרק 27
"מה הוא אמר לו?!"
"סתם..סיפר שהלכתם במשך כמעט שלוש שעות, ונרדמתם"
"ו..?!" שאלתי
"וזהו!" רינת אמרה
"רינת!אני דורשת שתדברי עכשיו!"
"אוקי!הוא גם אמר שהוא לא יודע מה לעשות איתך, ושהוא מאוד שמח שאתם ידידים"
ידידים?זה מה שהוא שמח?אולי בכל זאת טעיתי...
הרגשתי את המחנק בגרון, כסימן אזהרה שאני עומדת לפרוץ בבכי.
"אה..אוקי.." אמרתי "אני..אני צריכה ללכת לעשות שיחת טלפון.." אמרתי
יצאתי החוצה
חייגתי במהירות את המספר של ג'רארד
"שלום!" הוא ענה
"היי" אמרתי
"למזלך עכשיו 9 בבוקר אצלנו"
"אוקי.."
"מה יש?" הוא שאל כשהבחין במצברוח המאוד ירוד שלי
התחלתי לבכות בטלפון
"קרין!מה קרה?!קריני!תדברי!קרין דיי לבכות!קרין בבקשה תפסיקי לבכות"
"הוא רוצה שנהיה רק ידידים" בכיתי
"מה??קרין תפסיקי לבכות, בבקשה תירגעי, בבקשה, קרין אני לא שומע שאת נרגעת, בבקשה תירגעי..דברי איתי..קריני.."
"הוא דיבר עם צ'אק ואמר לו שהוא שמח שאנחנו ידידים" אמרתי
"זה הכל?בגלל זה את ככה??"
"ג'ר..." התייפחתי
"קריני...תירגעי...ברור שהוא מאושר שאתם ידידים, לפני זה הרי הייתם כלום, בקושי דיברת איתו"
"אבל-"
"עכשיו את הולכת לחזור לשם, ולחייך, ולשכוח מזה, כי זו בטוח אי הבנה גדולה...הבנת?"
"כן..אוקי.."
נרגעתי
"אני נשאר על הקו עד שאת חוזרת לשם ואני מוודא שאת לא בוכה" הוא אמר
"ג'ר..אני מתגעגעת אליך" אמרתי
"גם אני, אחרי שתסיימו עם הקליפ, תקפצי לביקור קצר" הוא אמר
"תהיה בטוח..." אמרתי
"טוב, הגעת לשם?" הוא שאל
"אני בדיוק פותחת את הדלת..." אמרתי ונכנסתי, הבנים היו בחוץ.
"טוב, אני שומע שאת ליד כולם, אז נדבר" ג'רארד אמר
"טוב...ביי..תודה"
ניתקנו.
התקרבתי לכל השאר ומחיתי במהירות את הדמעות האחרונות.
סבסטיאן בהה בי, הוא בטוח יודע שבכיתי.
ואז קיבלתי SMS
"בכית??" מסבסטיאן.
איך לעזאזל הוא יודע לקרוא אותי כך, איך הוא מצליח.?!
"מה?" החזרתי
"בכית?!" הוא שאל שוב
"לא.." אמרתי
"למה את משקרת לי?" הוא שלח
"זה מסובך.." שלחתי
"יש לי זמן" הוא שלח
"נוכל לדבר על זה בחדר?" שאלתי
"נוכל לדבר על זה עכשיו.." הוא שלח
"עכשיו אי אפשר" שלחתי
"למה?" הוא שלח
כי לא יהיה לי מספיק זמן להמציא תירוץ הגיוני
"כי אתם צריכים לחזור לתכנן את הקליפ"
"טוב, אז נדבר בחדר?" הוא שלח
"כן.."
"ותיזהרי להתחמק" הוא שלח
"חחחחחחח אוקי" שלחתי.
אחרי שהם נכנסו חזרה התקשרתי לעינב
"איפה את?" שאלתי אותה
"בקניון" הוא אמרה
"עם מי?" שאלתי
"לבד" היא אמרה
"טוב..ביי.."
כל מה שהדאיג אותי זה אם היא עם תום או לא.עכשיו כשאני יודעת שלא, הכל בסדר.
בדיוק כשניתקתי ג'רארד התקשר
"כמה זמן לא דיברנו" אמרתי לו
"איך את?" הוא שאל
"רגועה עד כדי מוות, מה איתך?"
"איך אני אוהב את ההומור הרצחני שלך" הוא הדגיש
"ואו, באמת? נהדר" אמרתי
"את כל כך צריכה חופשה"
"אני כל כך יודעת" אמרתי
"אמרו לך משהו?" הוא שאל
"מישהו מסוים שם לב שבכיתי קצת.." לחשתי
"מי??" הוא שאל
"נחש!" אמרתי
"סבסטיאן??" הוא שאל
"כן" אמרתי
"מה הוא אמר לך???" ג'רארד שאל
"הוא לא אמר כלום" אמרתי
"אז?" ג'רארד שאל
"דיברנו בSMSים" צחקתי
"מטומטמת..דברי כבר"
"הוא שם לב שבכיתי ושאל למה, אמרתי לו שנדבר בחדר..." אמרתי
"ולמה לא דיברתם על זה עכשיו??" הוא שאל
"מה הייתי אומרת לו?!שבכיתי כי הוא רוצה שנהיה רק ידידים?!אני צריכה זמן כדי לחשוב על תירוץ הגיוני!" אמרתי
"מתוחכמת..." הוא אמר
"מה אתה חושב?!" שאלתי
"תגידי, את יודעת שעוד חודש זו האזכרה של ההורים שלך?" הוא שאל
"יאו!נכון!אני לא מאמינה זה כל כך ברח לי מהראש!אוי וי!פאק!איך אתה זוכר בכלל?"
"רון אמר לי שאם אני מדבר איתך היום שאני יזכיר לך.." הוא אמר
"מתי דיברת עם רון?"
"היום, הלכתי לבקר אותו בעבודה" הוא אמר
"אה..אחלה...שמרתם על קשר?" שאלתי
"כן, מאז שעזבת אנחנו נאלצים להסתפק אחד בשני" הוא צחק
"ממש נשמות תאומות"
"אז..את תהיי פה?" הוא שאל
"כן, אני יגיע ממש אחרי שהם יסיימו עם הקליפ" אמרתי
"נהדר..טוב..אני משער לעצמי שאת רוצה לחזור לבנות, אז תיהנו לכן"
"תודה ג'ר..."
"בי.."
יום ארוך, כן, ארוך מאוד.
ומתיש.
הגענו למלון בדיוק בזמן לארוחת הערב, הבעיה היא שלא היה לי כוח ללכת לארוחת הערב
סבסטיאן נכנסתי להתקלח ויצאתי לבושה בפיג'מה (מכנס טרנינג ארוך וטי שרט קצרה)
"ככה את יורדת לחדר אוכל?" הוא שאל
"ממש לא, ככה אני הולכת לישון" אמרתי מותשת
"את לא באה לאכול?" הוא שאל
"לא, אין לי כוח, אני ממש עייפה..."
"את בטוחה?" הוא שאל
"כן.." אמרתי
"אז אני גם לא אלך.." הוא אמר
"מה? למה? רק לאכול..." אמרתי
"מה פתאום, אני לא משאיר אותך לבד"
"סבסטיאן, בחייך, רק לאכול, אני גם ככה הולכת לישון...ואז אתה תישאר לבד"
"זה בסדר, יש לי את הטלוויזיה" הוא אמר
"ויש לך בטן מקרקרת, נו אם אני ידע שאתה נשאר בחדר לבד אני לא אצליח להירדם מייסורי מצפון קשים מאוד..."
"מה??" הוא הופתע
"פשוט לך לאכול עם החבר'ה.." אמרתי
"אבל-"
"יאלה!"
"אוקי, בסדר.." הוא אמר ונכנס להתקלח.
נשכבתי במיטה, ועצמתי עיניים.
שמעתי אותו יוצא מהמקלחת, ואז את דלת החדר נטרקת.
כנראה חשב שכבר נרדמתי.
אחרי שתי דקות בערך נפתחה דרך החדר, ושמעתי צעדים מתקרבים. לפי ריח הבושם זה סבסטיאן.
שמעתי את הצעדים הולכים ונהיים איטיים, ואז הרגשתי את השפתיים שלו על הלחי שלי
"לילה טוב נסיכה" הוא לחש ויצא מהחדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
