לגבי השאלה מהתגובה בפוסט הקודם..
אין לי מושג אם באמת יהיה אפשר לקנות כרטיסים מהיחצנים
במידה וכן יהיה אפשר
תבקשי את היחצן שהכי קרוב לאזור המגורים שלך
ותקני ממנו כרטיס
אני בטוחה שיעדכנו אותנו (היחצנים) בהמשך..
כל עידכון אני ירשום.
אל תדאגו:)
פרק 44
חזרנו לניו יורק, לאולפן, לגיטרות, לתופים – לעבודה.
ישבתי במשרד, בזמן שהם מקליטים את האלבום אני בד"כ מסתכלת, אבל עכשיו מצאתי את עצמי במשרד, אחוזת שעמום.
כן, בתור מנהלת משעמם לי, מאוד.
טוב, אז ננצל את הזמן לסדר את המגירות
עברתי מהמגירה הראשונה וסידרתי קלסרים, דפים, ניילונים וכו'.
ואז הגעתי למגירה האחרונה...פתחתי אותה, קופסא של 5 עפרונות מקצועיים הונחה מעל קלסתרון.
הוצאתי את זה מהמגירה, התלבטתי.
לבסוף החלטתי לצייר, הסתובבתי לכיוון הנוף.
ים, ים מדהים. חול, שמשיות, אנשים, ילדים.
הכל התחיל להופיע על הדף, הכל נראה כל כך הגיוני עכשיו
ואז נפתחה הדלת, סבסטיאן.
סגרתי את הקלסתרון.
הוא נראה מותש
"עייף?" שאלתי וחיבקתי אותו
"מת"
"אפילו לא בצחוק!" הבאתי לו מכה לכתף
"אווץ'!אני בא כדי לקבל ממך חיבוק ונשיקה ואת מביאה לי מכות!"
"טוב, טוב בסדר.." נישקתי אותו
"אז...כיף לך להשתעמם?" הוא שאל
"בלעדיך שום דבר לא כיף" חייכתי. הוא בתגובה נישק אותי
"אז..מה עשית פה?" הוא שאל
"מה?" שאלתי
"מה עשית?אני יודע שאת לא יכולה לשבת ולא לעשות כלום...הרי זו את"
"אה..כן...אממ..סתם, העליתי נוסטלגיות למיניהן"
"מגניב, שתפי אותי.." הוא חייך
"תראה, ההפסקה שלך בדיוק הסתיימה!" הצבעתי על השעון שבמשרד שלי
"אבל –"
"לא אדוני, אתה הולך להמשיך בהקלטות!"
סחבתי אותו לחדר הקלטות
"שיהיה בהצלחה בנים" אמרתי והשארתי אותם לבד
חזרתי למשרד
נשמתי לרווחה
אני לא מציירת מספיק טוב כדי לתת לו לראות את זה
אני לא רוצה, אני אשכרה מתביישת בזה.
אני חייבת לצאת קצת.
לקחתי את המפתחות ויצאתי מהמשרד
נתקלתי בדרך ברון
הוא השפיל מבט ופשוט הלך
אני לא מאמינה עליו.
נכנסתי למכונית ונסעתי לפארק, לפינה ההיא.
התיישבתי על אחת הנדנדות
הרוח העיפה את השיער שלי לאחור
עצמתי עיניים, ההרגשה הייתה כל כך טובה.
~פלאשבק~
אני, רון וההורים יצאנו לטיול אוהלים בצפון, לכבוד סיום לימודנו בכיתה יא', היינו בני 17, ותמימים.זה היה בחודשי הקיץ, כך שהיה קצת נעים.
בדיוק סיימנו לפרוק את הדברים מהמכונית
"מי איתי בקבוצה?!" אבא שלי יצא מהאוהל כשהוא מחזיק ביד כדורגל
"אני!" ישר צעקתי
הקבוצות שלנו היו קבועות, תמיד הייתי עם אבא שלי. אבל בכל זאת תמיד הוא הרגיש צורך לצעוק ולשאול מי איתו.
מאז שאני זוכרת את עצמי הולכת אני רון ואבא שיחקנו כדורגל יחד. וזה אף פעם לא נמאס עליי או על רון, או על אבא.
"יאלה רון!" הוא צעק, רון רץ לכיוונינו והתחלנו לשחק
אבא תמיד עמד בשער ואני ורון תמיד שיחקנו בלחטוף אחד לשני את הכדור.
סימנו את השערים, רון התחיל, הוא רץ אליי עם הכדור, התכוננתי להתקיף
כן, אבא קרא לי "התוקפת" כי תמיד הצלחתי לחטוף לו את הכדור, הוא אמר שיש לי כישרון טבעי.
התקרבתי לכיוונו, הזזתי את הרגל לכיוון הכדור, וכמו מגנט, הכדור נמשך לרגל שלי, רצתי לכיוון השער של רון, כשרון סנטימטרים ספורים מאחורי, מנסה לרוץ לשער
רצתי הכי מהר שיכולתי, רון כבר עקף אותי והיה ליד השער, לקחתי תנופה עם הרגל ובעטתי בכדור
"גול!!!!!!!"
4 חודשים ו19 ימים אחרי זה..ההורים שלי מתו.
~סיום פלאשבק~
הנשימה שלי נעתקה
שאפתי עמוק
ניערתי את הראש, אסור לי לחשוב על הדברים האלה
נסעתי חזרה למשרד, כשפתחתי את הדלת סבסטיאן ישב על הכיסא שלי
"הכיסא שלי נוח לך?" שאלתי
"כן...ותראי לאיזה אתרים מגניבים נכנסתי"
הוא משך אותי לשבת עליו
"זה רק תמונות" אמרתי
"של גיטרות!!" הוא אמר בתגובה
"סבס..אתה לא אמור להיות באולפן?" שאלתי
"אנחנו בהפסקה" הוא אמר
"מה הפסקה?!לפני חצי שעה היית בהפסקה!"
"איזה חצי שעה??איפה את חייה??לפני שעה וחצי הייתי בהפסקה" הוא אמר
שעה וחצי?איך יכול להיות?
התעכבתי כל כך הרבה זמן בגינה?
אני לא מאמינה
אבל עדין, כל שעה וחצי הפסקה??
"סבס!!" קמתי והחזקתי את היד שלו "קום!" משכתי אותו
"מה עכשיו??" הוא שאל בייאוש
"לאולפן!אל תשגע אותי!"
"אבל גם הם בהפסקה גם ככה!"
פתחתי את הדלת המשרד ומולנו היו פייר ועינב, מראים את אהבתם הגדולה בפומבי
אני חייבת להודות שלראות את החברה הכי טובה שלך וידיד טוב מאוד שלך מתמזמזים מולך ומחליפים רוק זה לא מחזה מרהיב.
עצמתי עיניים
"הלו!יש פה אנשים!שמנסים לעבוד!אתם לא אמורים לקחת הפסקה כל שעה וחצי!"
"שעה וחצי??" עינב צחקה "פייר מגיע אליי כל חצי שעה"
"אנחנו צריכים לדבר חברים" אמרתי ומשכתי אותם לשיחה
בה קבענו על כל שעתיים הפסקה של רבע שעה.אחרת ההקלטות יגמרו תוך שנה וחצי. ולא חצי שנה.
.
עבר חודש
יום חופש לכולם
כן, אחרי השיחה שלי איתם הם לקחו את עניין ההקלטות ברצינות ועבדו בצורה אינטנסיבית וקרעו את התחת- סליחה על הביטוי.
אני וסבסטיאן ארזנו שמיכה, כריכים, שתייה, פירות, ירקות, לחם, ממרחים ויצאנו לפיקניק
נסענו בערך שעה עד שהגענו למקום מסוים עליו שמענו מהמון אנשים.
פרשנו את השמיכה ושכבנו זה לצד זה
"התגעגעתי אליך.." הוא אמר
"אבל אתה רואה אותי בכל יום" צחקתי
"אבל לרבע שעה" הוא אמר
"זה לא מספיק לך?למרות שאנחנו ישנים כל יום אחד אצל השני?" שאלתי
"לא..זה לא מספיק לי" הוא עשה פרצוף עצוב
"אוי...אני מצטערת" נישקתי אותו
ואז עלה לי רעיון
"סבס...אולי תעבור לגור איתי?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
