פרק 3.
ארזתי את המזוודות ונסעתי לקנדה.
הגעתי בצהריים, ודיויד ביקש שאני יגיע אליו.
אז נסעתי אליו
"היי!" הוא פתח את הדלת, וקפצתי עליו בחיבוק
"קרין!!סוף סוף את פה!!" הוא סובב אותי באוויר
"התגעגעתי!" אמרתי
"אה..תקשיבי..אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר
"רגע, חחחחח תן לי רגע, רק הגעתי, ואי כמה זמן לא הייתי בבית שלך!!"
רצתי לקומה השנייה, לחדר שלו, לגיטרה היפה שהייתה מונחת על המיטה
"התגעגעת לגיטרה שלי?" הוא צחק
אז בשאר הזמן הכרחתי אותו לספר לי איך היה סיבוב ההופעות, ומה שלום כל השאר. ולפני ששמנו לב, הזמן עבר מהר וצלצלו בדלת.
"אלה בטח הם, הם לא יודעים שאת פה, פשוט אמרתי להם שיבואו דחוף" דיויד אמר
"אז זה יהיה מצחיק" אמרתי והלכתי לפתוח את הדלת
אלה היו פייר עינב וצ'אק
שעמדו פעורי עיניים ושתקו
עינב הראשונה שהתעשתה וקפצה עליי בחיבוק, פייר וצ'אק הצטרפו אליה
"את כאן!" צ'אק אמר בהבנה גדולה.
"והפעם אני לא מתכוונת לעזוב"
"את באה איתנו גם לסיבוב ההופעות הקרוב??" עינב שאלה
"כן!!" אמרתי
"נהדר!" פייר חייך
עוד צלצול בדלת, ג'ף.
"ג'ף!!!" חיבקתי אותו
"קרין..מה..."
"חזרתי" חייכתי
התיישבנו בסלון. וחיכיתי שסבסטיאן יגיע כבר.רציתי לראות אותו.
"אז..באת כדי להצטרף אלינו לסיבוב ההופעות?"
"אה...אפשר לומר" אמרתי
"אה..אז לא באת כי התגעגעת אלינו" צ'אק אמר
"ברור שהתגעגעתי, אבל באתי בעיקר כי-"
"אני יודעת למה באת" עינב אמרה "את, את רוצה לחזור לסבסטיאן?"
"כן" הסמקתי
כולם שתקו והשפילו מבטים
"מה?...תראו, אני יודעת שעזבתי, אבל עכשיו אני מבינה שזו הייתה הטעות הכי גדולה בחיים שלי. אני אוהבת אותו, אף פעם לא הספקתי לאהוב"
"אה..קרין..תראי..."
שמעתי מכונית חונה
"זה בטח הוא" אמרתי ורצתי להסתכל מהחלון, אבל יצאה איתו עוד מישהי
"מי זו, מה אחותו השתנתה כל כך?" שאלתי
"זו לא אחותו" פייר אמר
"בת דודה?" שאלתי
"זו החברה שלו" דיויד אמר
"יש...יש לו חברה?"
הרגשתי שהלב שלי מפסיק לפעום
"אני מצטער, ניסיתי להגיד לך אבל-"
"לא..זה...זה בסדר...לא הייתי צריכה לפתח תקוות, אה...אני..אני יעלה רק, אה...אני..אני כבר באה"
צלצול בדלת.
רצתי לקומה השנייה והסתגרתי באחד החדרים.
ניסיתי לנשום, ניסיתי לעצור את הדמעות. אבל הבכי פשוט יצא.
אבל אני מניחה שזו בעיה שלי, אני נפרדתי ממנו. למרות שזו הייתה הטעות הכי גדולה בחיים שלי. אני כל כך מתחרטת!!
אבל עכשיו כבר יש לו מישהי אחרת.
על דלת החדר שמעתי דפיקות
"כן?" אמרתי בלחש
"זה דיויד"
פתחתי את הדלת, הוא חיבק אותי. סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות בזרועותיו.
"חשבתי שהוא לא יישכח" אמרתי
"הוא עבר הלאה, תעברי גם"
"אני לא יכולה, אני אוהבת אותו"
"אל תשכחי שאת נפרדת ממנו"
"ואני כל כך מתחרטת על זה...זה היה הדבר הכי דפוק שעשיתי כל החיים, אני שונאת את זה!!אני כל כך מטומטמת!!!" התחלתי להרביץ לקיר
"תירגעי, קרין תירגעי!" הוא תפס את הידיים שלי
"אני רוצה למות!בסדר?!תן לי למות בשקט!"
"קרין!!תירגעי כבר!"
שתקנו. ישבנו שם רבע שעה בשתיקה. ואז יצאתי מהחדר והלכתי לשטוף פנים
"את יורדת?" הוא שאל
"כן..מתישהו אני אצטרך להתמודד עם זה"
"את צודקת, אז יאלה"
ירדתי למטה. סבסטיאן היה המום. נהדר. שיהיה בהלם.
"קרין..מה את עושה פה?"
"באתי לביקור, אני הולכת בערב" אמרתי
אחרי שראיתי שיש לך חברה אין לי חשק להישאר.
"היא לא, היא באה איתנו לסיבוב ההופעות" דיויד אמר
"היא באה איתנו?!מגניב!עוד בת לחבורה!" החברה של סבסטיאן אמרה
"כן" חייכתי באילוץ
"מאיפה את מכירה אותם?" היא שאלה אותי
"לא סיפרו לך?" שאלתי
"לא ממש" היא אמרה "אה ואני לורנס, את יכולה לקרוא לי לורי"
"אני קרין" אמרתי "ואני מנהלת חברת ההקלטות שהם הקליטו בה" אמרתי
"ואי..ממש מגניב"
"כן.." דיויד אמר
זה היה ערב זוועתי, רוב הזמן שתקתי, רציתי לקבור את עצמי.
לורנס, או לורי הזאת, כל הזמן נמרחה על סבסטיאן, ונישקה אותו. נשבעת שרציתי לקחת סכין ולכרות לה את הלשון.
רציתי להקיא, רציתי לחזור לניו-יורק, רציתי שג'רארד יהיה לידי, לעודד אותי, רציתי למות.
סבסטיאן כל הזמן ניסה לתפוס את המבט שלי, ראיתי שהוא מסתכל עליי בלי סוף.
אבל לא יכולתי להסתכל עליו, לא בידיעה שיש לו חברה.
בערב אספתי את שלוש המזוודות ולקחתי טלפון של חברת מוניות.
"מה את עושה??" דיויד לקח את הטלפון מהיד שלי
"חוזרת הביתה, הגעתי במונית, אני יחזור במונית"
"את לא חוזרת!לא עד סוף סיבוב ההופעות!"
"דיויד, אני לא מתכוונת להישאר" אמרתי
"למה?כי יש לו חברה?!"
"כן!כי יש לו חברה!"
"אז מה!אז יש לו חברה!את רוצה לומר שהוא היחיד שאכפת לך ממנו בלהקה הזו?"
"ממש לא, דיויד זה לא ככה"
"את הבטחת שתבואי לבקר, אבל לא באת. עברו שלושה חודשים. ולא ראינו אותך!באת בשביל סבסטיאן, אבל תישארי בשבילנו, בשבילי, בשביל צ'אק, בשביל ג'ף, בשביל פייר ובשביל עינב. אלא אם כן לא אכפת לך מאיתנו"
"אכפת לי, אבל אתה לא מבין שאני לא אוכל לראות אותם יחד כל הזמן, זה ישגע אותי"
"אז תשתגעי קצת, לא יקרה כלום אם לא תחיי בשגרה למשך סיבוב הופעות מסכן!"
"כמה זמן סיבוב ההופעות הזה?"
"ארבעה חודשים..בערך.."
"בסדר שיהיה"
"אז את באה לסיבוב ההופעות??"
"כן"
טוב, כמו שרובכם חזיתם, יש לו חברה.
אבל העונה לא נגמרת כאן.
תכננתי כל כך הרבה דברים להספיק במעט פרקים.
יקרו המון דברים, רובם, ממש לא צפויים.
תתכוננו, זו תהיה עונה קשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
