חחחחחחחחחחחחחחח מצטעררררתתת!!!
אני מניחה שהתרגשתי כל כך ששכחתי מהבלוג הזה
אז ככה.
פרטים רשמיים
סימפל פלאן אכן מגיעים לארץ היפה והקטנה שלנו!
ההופעה תתקיים ב3 לדצמבר (3.12)
בת"א. עלות כרטיס היא 180 ש"ח.
אם יהיו פרטים ועידכונים נוספים אני ירשום כאן,
ואם אתם רוצים עוד מקור אז תיכנסו לפורום הרשמי של סימפל פלאן ב"תפוז"
אה ועוד משהו.
אני יחצ"נית של ההופעה:):):):):):):):):):):):):)
יאיי לי!!
טוב..לפרק...
פרק 43
הגענו...הייתי לחוצה בטירוף.
סבסטיאן פתח את השער ונכנס...אני חושבת שעמדתי פשוט מאחור
"קרין!" הוא בא ומשך אותי משם
כשצלצל בדלת החזיק לי את היד
מישהי צעירה פתחה את הדלת
"היילי!" סבסטיאן חיבק אותה
"סבס!סוף סוף הגעת!החברים שלך כבר שיגעו אותנו" היא צחקה
"תכירי, זו קרין"
"היי, אני היילי" היא חייכה אליי במתיקות וחיבקה אותי
"היי" אמרתי "את אחותו...נכון?" שאלתי
"כן, איך ידעת??"
"אותן עיניים" חייכתי
"טוב..תכנסו, כולם בחצר האחורית"
אחרי שעברתי את כל הקטעים המביכים ביותר, שכוללים:
היכרות עם שאר האחים של סבסטיאן. היכרות עם ההורים של סבסטיאן. היכרות עם ההורים של פייר, היכרות עם האחים של פייר. היכרות עם ההורים של דיויד, היכרות עם האחים של דיויד. היכרות עם ההורים של ג'ף, היכרות עם...טוב, אתם יודעים את השאר.
יכולתי להתיישב לנשום קצת.
עינב התיישבה לידי
"אני לא עומדת בקצב...כל כך הרבה משפחות" אמרתי לה חצי מעולפת
"אבל הם נחמדים" היא אמרה
"הם מאוד נחמדים!!!" אמרתי "לא אמרתי שהם לא. זה פשוט קצת מצחיק את לא חושבת. לא הכרנו אף משפחה. ואז פתאום מכירים את המשפחות של כולם. המוח שלי בעומס יתר" אמרתי
"את תתרגלי" היילי התיישבה לידנו "גם לי היה קשה" היא צחקה
"באמת?איך זה?" שאלתי
"קודם הוא הכיר לנו את המשפחה של פייר, והתחברנו איתם, אחר כך הכרנו את המשפחה של ג'ף, אחר כך את המשפחה של צ'אק, ואז המשפחה של דיויד. המוח שלי כבר התפוצץ"
צחקנו
"אני לא חושבת שההורים של פייר אוהבים אותי.." עינב אמרה במבט עצוב
"מה??" היילי ישר קפצה "מה פתאום!הרגע שמעתי אותם מדברים עליכן!"
עלינו?? פאק.
"מה?!" אני ועינב נלחצנו
"אוי, לא אמרתי את זה טוב. הרגע שמעתי אותם משבחים אתכן!עינב, ההורים של פייר ממש התאהבו בך. וקרין, אם ההורים שלי היו יכולים, הם היו מחתנים אותך ואת סבסטיאן עכשיו..."
"מה?באמת?" אני ועינב היינו מופתעות
"ברור" היא חייכה "גם אני מתה עליכן" היא אמרה
"אנחנו שמחות, היינו ממש לחוצות" עינב אמרה
"את האמת, אנחנו כאן היינו לחוצים בעצמנו. נשבעת לכן. פחדנו שלא תאהבו אותנו, את המשפחות שלהם, ואז תעזבו אותם...את פייר וסבס..פחדנו שנפחיד אתכן...ההורים של פייר נכנסו להתקף חרדה כמעט" היא צחקה
"מה??את רצינית??" צחקתי
"כן!זה היה כזה מצחיק!" היא אמרה והחזיקה את הבטן שלה
"על מה אתן צוחקות??" דיויד וצ'אק באו לקראתנו
"על ההורים של סבס ופייר" היילי אמרה
"ספרו לנו!גם אנחנו רוצים לצחוק!" צ'אק אמר
"אתה זוכר שהם האדימו??" היילי שאלה
"אה כשפייר אמר להם בטלפון שהוא בא עם עינב??" דיויד שאל
"כן.." היילי אמרה
"כן!עגבניות היו קטנות לידם!לא הפסקנו לצחוק עליהם" צ'אק אמר
"טוב לאן כולם ברחו??בואו החוצה!" ג'ף בא לקרוא לנו
יצאנו החוצה וישבנו עם כולם.
היום עבר בשלום.
חזרנו לבית של סבסטיאן, פייר ועינב באו.
"שבו, אני מביא בירה לכולם" סבסטיאן הלך לכיוון המטבח
התיישבנו בסלון
"עינב..את בסדר?" שאלתי אותה
"כן..אני קצת עייפה, וקצת מסוחררת, וקצת מותשת, וקצת הוקל לי ו-"
"אוקי!" קטעתי אותה "הבנו.." חייכתי
"הבירות מגיעות!" הוא הניח 4 בירות על השולחן
כל אחד מאיתנו תפס בקבוק
"אתם חושבים שההורים שלכם שונאים אותנו?" עינב שאלה
"מה פתאום!" שניהם אמרו ישר
"פייר, כשנגיע חזרה לניו יורק, לא יהיה לך איך להתחמק!גם אתה תפגוש את ההורים שלי!" עינב אמרה
הלוואי וסבסטיאן יכול היה לפגוש את ההורים שלי, אני בטוחה שהם היו אוהבים אותו
סבסטיאן ראה את ההבעה העצובה שהתפרשה על הפנים שלי, ואני בטוחה שהוא גם יודע ממה היא נובעת
"הכל טוב?" הוא ליטף את הפנים שלי, בעוד פייר ועינב היו עסוקים על הספה
"כן.." הנהנתי
"אז מחר הולכים לפארק שעשועים??" פייר שאל
"ברור" סבס אמר
"אני לא עולה על הרכבת הרים!" צעקתי ישר
***
"אהההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
~זו הצרחה שיצאה מהפה שלי אחרי שכן עליתי על הרכבת הרים
"סבס אני רוצה לרדת!" צעקתי
"אין אפשרות לרדת!" הוא צחק
לא יכולתי לראות אותו, החגורות העבות והכבדות והמעצבנות הסתירו לי אותו, כל מה שיכולתי לעשות זה להחזיק את היד שלו...
ולקוות לטוב.~
ירדתי מהרכבת הרים מטושטשת לגמרי.
הייתה לי סחרחורת והרגשתי שאני רוצה..
לעלות שוב!ושוב!
"סבס!עוד פעם!" אמרתי
"מה?!השתגעת?!עוד פעם לעמוד בתור שעה וחצי??"
"כן!!" אמרתי
"קרין את מחורפנת..לא נספיק כלום!יש עוד מלא מתקנים!"
"אוף, אבל תבטיח לי שאם לא יהיה תור נבוא שוב"
"תזכירי לי מה אמרת לפני הירידה?שאת רוצה לרדת??מה קרה עכשיו?" הוא צחק
"לא יודעת!אבל ממש בא לי שוב"
"טוב..אולי בערב" הוא צחק
על רכבת ההרים עלינו רק אני וסבס, אף אחד לא רצה לחכות את התור.
כולם התפצלו, ואז קבענו נקודת מפגש לעוד 45 דקות בדיוק מול אחד המתקנים, רק כדי לבדוק שכולם חיים ונושמים.
כשראיתי את דיויד רצתי לקראתו וקפצתי עליו בחיבוק
"עליתי על הרכבת הרים!" אמרתי בהתלהבות
"מה?!לא יכול להיות!" הוא אמר
"בטח שכן!!"
"אני לא מאמין!תביאי הוכחה!" הוא צחק
"סבס הוא ההוכחה!הוא הכריח אותי לעלות איתו!" אמרתי
"הכריח?" סבסטיאן צחק "אחר כך היא צעקה עליי שהיא רוצה לעלות שוב"
"בנות.." דיויד אמר ונאנח
הבאתי לו כאפה בראש
"הלו!" הוא החזיר לי
"אווץ!!" הבאתי לו עוד כאפה
והוא שוב פעם החזיר לי
"ואו!חברה!להירגע!" ג'ף וצ'אק צעקו עלינו יחד וצחקו
"הוא התחיל!" אמרתי
"לא!את הבאת לי ראשונה כאפה!"
"אבל לא היית אמור להחזיר!"
"כן!נורא הגיוני!" הוא עשה לי פרצוף
הוצאתי לו לשון.
עכשיו הלכנו כולנו יחד למתקנים. ונשארנו בלונה פארק עד הערב.
כשחזרנו כבר לא יכולתי להתאפק והייתי חייבת לשאול אותם דבר מסוים
"תגידו רגע, איך זה שפה אנשים לא בוהים בכם, לא רצים לבקש חתימות, לא מצלמים, לא צורחים??"
"כי זה המקום שלנו כאן.." צ'אק אמר
"מה זאת אומרת?" עינב שאלה
"גדלנו כאן, האנשים כאן מכירים אותנו לא כלהקה, אלא כאנשים רגילים" דיויד אמר
"פה אנחנו סך הכל מקומיים שהצליחו בקריירה שלהם" פייר אמר
"הם רגילים אלינו...אנחנו חלק מהשגרה שלהם אז הם לא מתרגשים" סבסטיאן אמר
"כל הכבוד להם אם הם ככה" אמרתי
"מה חשבת קרין?? רק אנשים מניו יורק מעיזים להתנהג ככה!" עינב צחקה
"לא!רק אנשים מה'טיימס'!"ג'ף אמר
"חה חה!" אמרתי
אז כן, את המשך השבוע בילינו עם המשפחות שלהם. לפעמים בנפרד ולפעמים יחד. אבל מה שבטוח, אף פעם לא לבד.
חזרנו לניו יורק, הפעם הטיסה, לא יכולנו לסבול שוב נסיעה של 12 שעות באוטובוס.
למחרת, חזרה לאולפן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
