"כל זמן שאני כותב, אני חי."

עומרי התמתח על המיטה שלו. הסרט נגמר. הוא הסתכל על השעון של הממיר. השעה הייתה 7 בערב, החברים שלו מגיעים עוד שעה.
הוא קם מהמיטה, לקח בגדים מהארון והלך להתקלח. את החדר שלו סידר עוד לפני.
אחרי שיצא מהמקלחת ושם את בגדי הבית שלו בארון, הוא הכניס לחדר שלו כוסות ושתייה, ושם אותם על השידה בחדר. אחר פנה לסדר קצת את המיטה.
נשמע צילצול בדלת. הוא חיכה שהוריו יובילו לחדרו את האורח.
נשמעה דפיקה בדלת החדר שלו.
"כן", אמר עומרי.
הדלת נפתחה ואימו עמדה בפתח, יחד עם ג'ני. "עומרי, תראה מי הגיעה", אמרה האם בחיוך.
ג'ני הייתה ידידת נפש קרובה שלו. הם לא הכירו אחד את השניה הרבה זמן, אבל הם הבינו אחד את השניה הכי טוב מכולם. היה ביניהם קשר רגשי מאוד עמוק.
"היי", אמרה ג'ני בחיוך. "אני יכולה להיכנס?"
"בטח", אמר עומרי והצביע בידו על החדר. ג'ני נכנסה, אמא של עומרי יצאה, והוא סגר מאחוריה את הדלת.
"אני מצטערת שבאתי ככה בלי התרעה", התנצלה ג'ני.
"זה בסדר", אמר עומרי.
"אפשר לשתות משהו?" שאלה.
"בטח", אמר עומרי, לקח את בקבוק הקולה שעמד על השידה ואת אחת הכוסות, ומזג את הקולה לכוס. אחר הושיט אותה לג'ני.
"תודה", אמרה ג'ני. היא הניחה את שתי השקיות שהיו בידיה על הריצפה, לקחה מידו את הכוס ולגמה במהירות מהמשקה. אחר שמה את הכוס, בעודה חצי מלאה, על השולחן.
"באתי כי רציתי להראות לך משהו", אמרה. היא התכופפה לשקית הגדולה והוציאה משם ציור ממוסגר. אחר הראתה אותו לעומרי.
עומרי הביט בציור בתדהמה.