"אוי ניק בדיוק האדם
שחיפשתי" ג'ו אמר כשראה את ניק יורד במהירות מהמדרגות.
"כן, ג'ו" הוא אמר והוציא מהמקרר פחית של דיאט קולה.
"תוציא גם לי" ג'ו אמר לניק וניק זרק לו פחית.
"נו מה רצית?" ניק אמר.
"אה כן" ג'ו הפסיק ללגום מהקולה שלו, " איך לא סיפרת לי על
בחורה שלך???" ג'ו אמר בכעס.
"אממ...שכחתי..." ניק אמר וגירד את העורף שלו באי נוחות.
"שכחתי, מלכת אנגליה שכחה" ג'ו אמר וחיקה את ניק.
"נו ג'ו אני מצטער, וחוץ מזה אתה לא רץ ומספר לי על כל בחורה שאתה
יוצא איתה" ניק החזיר ולגם עוד שלוק.
"כי בזמן שהייתי מספר לך על כל בחורה שיצאתי איתה היית מסיים כבר את
התיכון, חסכתי לך, ראית איזה אח טוב אני?" ג'ו אמר בהתלהבות.
"כן משהו" ניק אמר.
"טוב נו דבר על הילדה..." ג'ו אמר ומשך את ניק לכיוון הספה.
"טוב קוראים לה אור, היא חמו..."ניק התחיל.
"רגע אור? מה זה השם הזה?" ג'ו שאל את ניק בפליאה.
"אה כן היא ישראלית, מכאן השם...אני מקווה" הוא צחק.
"אה...לא ידעתי שישראליות עושות לך את זה" ג'ו חייך חיוך ממזרי.
"עכשיו אתה יודע" הם צחקו.
"טוב נו מה עוד?" ג'ו שאל את ניק.
"מה עוד? רוצה לשמוע את כל הסיפור?" ניק שאל אותו וג'ו הנהן.
וכך במשך חצי שעה שני האחים הצעירים ישבו על הספה דיברו לגמו קולה ודיברו.
"וואו, היא נשמעת מיוחדת הילדה שלך"
"כן היא מאוד מיוחדת...לי" ניק חייך חיך ביישן.
"אולי תזמין אותה לפה?" ג'ו הציע וניק ירק חצי מהקולה שלו.
"מה כבר אמרתי?" ג'ו שאל את ניק שהלך להביא מפית מהמטבח.
"לא,לא, לכאן בחיים לא" ניק אמר.
"למה לא?" ג'ו שאל בסקרנות ועזר לניק לנקות את הקולה.
"כי...כי...אני פוחד שהיא תתאהב בך" ניק אמר בשקט.
"אתה פוחד שמה?" ג'ו שאל.
"שהיא תתאהב בך, כמו כל ילדה שאני מכיר..." ניק אמר בעצב.
"ניק, אם אתם כל כך אוהבים אחד את השני למה אתה חושב שאני אקח לך
אותה, או יותר מזה למה שהיא תאהב אותי?" ג'ו שאל.
"כי..אתה ג'ו, אתה כובש כל בחורה שאתה מכיר ואני, לי זה יותר
קשה" ניק אמר בשקט ואחיו שם את ידו
על כתפו של ניק, התנועה שמסמלת ביטחון אהבה בין אחים, האחים.
"ניק, אני בחיים, בחיים לא ייקח לך אותה מובן?" ג'ו אמר וחיזק את
קולו.
"תודה ג'ו" ניק אמר והם התחבקו חיבוק אחים מחמם.
"עכשיו תביא כבר את הבחורה שלך" ג'ו צחק ודחף את ניק לכיוון
הדלת.
"אוקי ג'ו אבל עצה שלי אל תגיד לידה את הקטע של
'הבחורה שלך' לא כדאי לך" ניק צחק ויצא מהבית.
החיים שלי לא יכולים להיות טובים יותר, ורודים יותר, מזמינים יותר.
מאז שאני עם ניק אני מסוגלת לכל, סבא שלי השלים עם זה שיש לי חבר מפורסם לא
מפורסם, הבית ספר שלי אחרי שיחה מעמיקה עם המנהלת נרגע קצת ואני, אני מאושרת.
שכבתי במיטה שלי עד ששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל.
'הנסיך שלי מחייג אלייך' היה על הרקע, חייכתי, שלי, הוא שלי.
"היי יפה שלי" הוא אמר בקול שלו, הקול המרגיע וממיס והמיס כל לב
של נערה בגילי.
"חח יפה שלי, טוב שלא נהיית רכושני" צחקתי.
"היי חברה מהממת,מדהימה,מתוקה,הורסת,מוכשרת,פצצה וצנועה שלי" הוא
צחק ואני, אני הסמקתי למרות שידעתי שהכול בדיחה כשזה יצא מהפה שלו זה גרם לזה
להישמע כל כך אמיתי וכל כך כן.
"טוב עכשיו גש לעניין חבר קרציה שלי" צחקתי והוא לא הגיב.
"ניק?" חיכיתי לתגובה שלא ושוב לא נשמע כלום.
"ניק? אוקיי ניק ג'ונאס הסקסי ההורס והמדהים אתה שם?" אמרתי ולא
יכולתי להסתיר את החיוך שצץ לי על הפנים.
"עכשיו זה יותר טוב" הוא אמר התגאות.
"למה זכיתי?" אמרתי.
"אה כן שכחתי לגמרי, הקיצר רוצה לבוא אליי? כאילו סתם כזה שתראי את
הבית שלי, את שלך כבר ראיתי עכשיו תורך" הוא אמר וחייך.
"אממ...לא יודעת" אמרתי באי נוחות, קשה לי עם מקומות חדשים,
אנשים חדשים.
"נו תבואי יהיה כיף מבטיח" הוא אמר ודמיינתי אותו בראש שם את היד
על הלב ומרכין ראש.
"אבל אם המשפחה שלך לא תאהב אותי, אני טיפוס קשה אתה יודע..."
אמרתי, ובאמת זה מה שחשבתי.
"אור את לא טיפוס קשה...רוב הזמן לפחות" הוא צחק.
"זה היה מעודד" אמרתי ולא צחקתי.
"נו אור, אל תדאגי יהיה טוב, סינדרלה עשתה הכל כדי לפגוש את
הנסיך...עכשיו תורך" הוא אמר בשקט.
"אני לא סינדרלה, אני לא מישהי מיוחדת אני סתם מישהי שבמקרה אתה מכיר,
שבמקרה יוצאת איתך, מישהי..." התחלתי לומר.
"שאני אוהב, מישהי שחשבתי שתעשה הכל בשבילי" הוא אמר בשקט.
"ניק זה לא ככה, פשוט קשה לי עם מקומות חדשים, קשה לי לבטוח באנשים,
קשה לי" אמרתי.
"אבל למה את לא בוטחת בי? מה אני צריך לעשות כדי שטיפה תבטחי
בי..." שמעתי את הקול שלו ממשיך להחליש.
"אני בוטחת בך...בערך" אמרתי "פשוט לא מתאים לי כל הקטע הזה
של אנשים חדשים וסביבה חדשה..."
"אני לא מבין למה את עושה מזה סיפור זה רק ארוחת ערב עם המשפחה שלי זה
לא כזה פרויקט" הוא אמר בעצבנות.
"למה אתה לא מבין אותי?" אמרתי בכעס.
" כי את לא נותנת לי להבין אותך, די כבר עם כל התבכיינות הזאת שלך...אני לא בוטחת באנשים,קשה לי בסביבה
חדשה...בולשיט תפסיקי להאשים את האונס שלך בכל" הוא אמר בצעקות.
וזה מבחינתי היה הקש ששבר את גב הגמל, לא האמנתי שניק 'הרגיש' יאמר את זה.
"חתיכת..." התחלתי לומר ואז עצרתי והתחלתי לבכות בשקט כזה, שרק
אני יכולה לשמוע.
"אור? אור? אני מצטער לא התכוונתי להתפרץ ככה" שמעתי אותו אבל
כבר לא יכולתי להיות איתו, לשמוע אותו אז ניתקתי.
וזאת הייתה המריבה הראשונה שלנו כזוג כן כן הראשונה היו עוד, עוד הרבה
פעמים שבהם ניק אכזב אותי והיו גם פעמים שאני עשיתי את הטעויות שלי.
אז הזוג המושלם אנחנו לא, אבל עדיין אחרי שניתקתי לו עדיין הלב שלי השאיר
לו מקום, אני עדיין אוהבת אותו לא משנה מה...עכשיו ניתן לעניינים להירגע טיפה.
תגובות בשמחה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
