ביום הזה, במשך השנים אנחנו מתאבלים על הקורבנות שגבו מאיתנו המלחמות השונות בישראל.
עכשיו כאשר ימי הגיוס וההכנות השונות לצה"ל רק בהתחלה. אני מקבל חשיפה ראשונה אל העולם הצבאי.
עולה המחשבה מה להיות?
קרבי או עתודה?
כוח או מוח?
גוף או נפש?
תוצאה מידית שרואים בשטח או תוצאה מתמשכת?
אבל קצת יצאתי מהנושא המרכזי...
אני חושב לי מה יקרה אם אני או אחד מחברי הקרובים יפול.
אם אני אהרג אז זה כבר לא ישנה הרבה בשבילי.
אם מישהו קרוב אלי יהרג זה כבר סיפור אחר...
אני חושב שהיום הזה הוא לא בשביל המתים. להם זה כבר לא משנה. יום זה הוא בשביל המשפחות השכולות, אבל אני חושב שזה לא משנה גם להם. אז יום בשנה מוסרים להם "אנחנו כאן, מתגעגעים ביחד איתך ומעריכים את ההקרבה של הקרובים שלכם."
אני כל הזמן מנסה לדמין אותי במצבם, אם מישהו מהמשפחה הקרובה שלי (חס וחלילה) כבר לא היה איתנו. הייתי חי עם המקום החסר בכל יום, 365 ימים בשנה. אותו יום בודד לא יהיה מה שישנה את ההרגשה שלי. לא יהיה להם מושג איך אני מרגיש. כמו שכרגע אני לא מתימר להרגיש אפילו חלק קטן מהכאב של המשפחות שאיבדו את יקריהם.
אז היום, עמדתי דקה, דקה שלמה, דקה המוקדשת לאותם אנשים שהקדישו את חייהם בשביל המדינה. אני לא עומד כפוף, לא אני. אני גאה באותם אנשים שהקריבו את חייהם. אני גאה בבנים של מדינתי, בהקרבה שלהם. הקרבה זו היא בגדר חובה על מנת שמדינתינו תהיה. עולם ללא מלחמות זהו עולם דימיוני, אוטופיה בלבד.
אינני מתביש בעובדה שאנשים מתו בשביל שאני אהיה כאן ואכתוב שורות אלו, זהו טבעו של עולם ואם יפול עלי לקחת נטל זה אני אקח אותו. אני לא יותר טוב מאף אחד אחר, זהו פשוט גורלו של כל אדם. גורל שלא מוכתב מראש, גורל שנבנה במהלך החיים אשר מושפע בכל בחירה שאתה עושה.
גם נפגעי פעולות הטרור המוזכרים כמעט ורק בשם היום "יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה"
לעיתים הם קורבנות של פוליטיקה ודחית המלחמה (מבצע עופרת יצוקה, שדרות...) שזה מיותר וצריך לעשות הרבה יותר מצביטה קלה בלב של האחראים.
אבל לא תמיד אויבנו נלחמים בצורה הוגנת ומוכנים לעשות הכל על מנת לפגוע בנו. לכן לא רק חיילים נפגעים במלחמות אלה גם ציבור אזרחי.
מחר במהלך חגיגות יום העצמאות, אני אזכור ואדע שלעצמאות שלנו במדינה יש מחיר כבד, אותו לא אני משלם אלה אדע שיש לשמור על מה שקיבלתי אני בצלחת של כסף. בבוא היום אני עוד אתן את מה שאני חייב למדינתי זו.
עובדה מדאיגה: מספר האנשים שנהרגו בתאונות דרכים גבוה פי 3 ממספר הנופלים במערכות ישראל. 
"ובמותם ציוו לנו את החיים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
