בזמן שבאתי לכתוב את הפוסט הזה הייתי בשיא הבאסה של היום.
דיברתי קצת עם שירן והכל ירד (
), אבל אני אנסה להעביר את הפוסט הזה בצורה שהרגשתי אז.
היום היה יום די נוראי...
בתחילת היום השעון מעורר העיר אותי ב8 אני עיף שולח למורה נהיגה SMS ששואל אותו אם אפשר להעביר את השיעור לצהריים במקום בבוקר. אני מקבל תשובה שאפשר והשיעור יהיה ב13:20 שזה סבבה.
מכוון את השעון מעורר לעוד שעה וחצי וממשיך לישון.
קם ב9 וחצי, מתלבש, אוכל ומבזבז את הזמן. כמובן שהדבר הטוב לעשות הוא ללמוד למבחן של יום רביעי אבל אין אפשר להביא את עצמי לעשות את זה. אז אני נכנס למחשב, קצת מסן, קצת פייסבוק- שלי לרשום אותי לפייסבוק לא היה רעיון טוב... אולי זה נותן לי כמה פעולות לזמני הפנוי אבל גם פעולות לזמני הלא פנוי. 
אז עובר הזמן בלי שאני לומד ואני יוצא לי לשיעור נהיגה. הוא מגיע כאשר מישהי בזמן שיעור. אני לא חשבתי שיהיה מצב כזה ולכן שולח SMS לשירן שאולי לא יהיה לי זמן להיפגש איתה לפני המבחן. (2:45)
אז השיעור עבר בסדר גמור, נסעתי באיזה כביש שזקנה בת 95 נתפסה היום נוסעת על 135 קמ"ש. (נו אפשר להבין אותה, מישהו רודף אחריה - המוות)
התחלתי חניות, אומנם לא רק אני אלה המורה נהיגה היה אחראי על הדוושות אבל שיעור הבא אני כבר אעשה הכל.
הגעתי לבי'ס בערך 10 דקות לפני שהמבחן התחיל, מצאתי את החדר. בערך 2 שניות אחרי שנכנסתי לחדר שירן באה הביאה לי מעטפה איחלה לי הבהצלחה ויצאה החוצה, נראה כמו עסקת סמים של חובבנים.
המבחן עבר בסדר גמור, באמצע המבחן קיבלתי 2 SMSים שהצילצול SMS שלי הוא הפתיחה של שלתיאל קוואק אבל לא ידעו שזה שלי. 
לאחר המבחן יצאתי בהרגשה טובה שידעתי הכל אז היה לי רבע שעה עד העבודה. הלכתי לקנות אוכל וחזרתי להדרכה. כבר הרבה זמן שלא איחרתי וזה לא כ"כ זוהר כמו שזה נשמע. זה בדיוק כמו לאחר רק שהשולחנות לא מסתדרים מעצמם...
במהלך הפגישה עצמה היה נורא... למרות שאחד החניכים שבדר"כ מפריע היום היה בסדר גמור. המפריע השני הפריע וסחף אחריו עוד 2. אני מבין כל פעם מחדש כמה הרמה שלהם ירודה. אי אפשר לעשות איתם כלום חוץ מקרבות... אני מנסה לשנות בשביל לעניין את עצמי אבל מסתבר שהם מאבדים עניין נורא מהר. 
לאחר שעתיים ארוכות הסתיימה הפגישה. בסוף הפגישה דיברתי איתם ואמרתי להם שזה לא לעניין מה שהלך שם. בהתחלה הם שיתפו פעולה ואחר"כ הם פשוט ברחו מהמקום. איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? אני שונא ילדים של יסודי! בהתחלה לפני שהם מרגישים בנוח לידך זה בסדר, הם מפחדים כאלה ונחמדים. אבל אחר"כ אחרי שאני שובר דיסטנט הכל נהרס... אני לא יכול לשמור על מרחק, מעמדות בנינו. אני תמיד אדבר אליהם ואצחק עליהם בגובה העיניים, אולי בגלל זה אני לא מצליח לשמור עליהם שקטים.
אבל מה? אסור לי להיות בן אדם? אני חייב להיות סמכותי ורציני כל הזמן? זה פשוט לא אני...
אמרתי לאחד שהפריע לי הכי הרבה וגם בסוף אמרתי לו להישאר עוד והוא פשוט ברח "אני צריך להיות בבית", אז אמרתי לו שאני אתקשר לבית שלו לדבר עם ההורים אבל אני יודע שאני לא אעשה את זה... זה יותר מידי "נו נו נו, פויה".
לאחר השעתיים האלה סידרתי מהר את החדר ויצאתי. הלכתי לתחנת אוטובוס, הטעתי איזה בן אדם לגבי אם האוטובוס עבר או לא אבל איזו זקנה התערבה "כן הוא עבר לפני 2 דקות." להגנתי אני יכול לאמר שהגעתי לפני דקה אבל שיהיה. עליתי על האוטובוס והתחלתי בנסיעה. קיבלתי טלפון מדניאל. הוא אמר שהודיעו לו שיש לו מתכונת ביום שישי ולכן לא יוכל לבוא ליומולדת. המסטול הזה, "הודיעו לו שיש לו מתכונת" הוא שאל אם אני אוכל להזיז לשישי ואמרתי לו שלא. הוא אפילו הציע שהוא לא יעשה את המתכונת ויגש למועד ב' אבל זה לא יהיה לעניין. אני לא יודע אם הוא הציע כדי להראות שהוא מוכן לעשות הרבה וזה באמת לא באשמתו או כי הוא ידע שאני לא אתן לו לעשות את זה ורק להיראות נחמד אבל סיכמתי איתו שהוא יבוא בסופ"ש בשישי ויחזור בשבת בצהריים ככה. אז אומנם הוא לא יהיה במסיבת יומולדת אבל לא נישבור את המסורת של להיפגש ביומולדת. זה היה מאכזב, אבל לא נורא. כנראה שאלוהים לא רוצה שהוא יבוא למסיבה. (
)
אז חזרתי הביתה והתחלתי לכתוב את הפוסט. אז דיברתי עם שירן וסיפרתי לה על כל הדיכי של היום.
אז אחר"כ ניגשתי להמשיך את הפוסט, או יותר נכון להתחיל אותו. כתבתי את השורת פתיחה שאתם רואים ואז אמא קראה לי לבוא לאכול. אז אכלתי וחזרתי. דיברתי עם ידידה שלי ודי רבנו אז גם כאן לא המשכתי לכתוב את הפוסט.
דיברנו במשך יחסית הרבה זמן העלנו טיעונים לפה ולשם אבל לא הייתה שום התקדמות. אחר"כ ראיתי טלויזיה קצת והמשכתי לכתוב, או יותר נכון התחלתי. אז אני כותב והידידה חוזרת למסן. דיברנו על משהו שאני מניח שהייתה סוג של התנצלות למרות שאני חושב שהיא לא תודה בזה.
אז ככה עבר היום שלי, התחיל בסדר, לאט לאט נפל, עלה, ירד קצת ועלה שוב למקום חדש...
כמובן שלא יצא לי ללמוד לפיסיקה גם היום... X_X
זה כ"כ הולך לפגוע בי...
אין לי כוח לבדוק על שגיאות כתיב... אולי בהזדמנות..
מתוך פיתרון בספר בגרויות בפיסיקה :
"הגרף הנכון הוא II.
הסבר: שיפוע המסילה הולך וקטן, לכן התאוצה הולכת וקטנה, לכן המהירות הולכת וגדלה בקצת שהולך וקטן (שיפוע הגרוף II הולך וקטן)"
המוח שלי הולך ונוזל בקצת שהולך וגדל. X_X
Have a nice day
בבלוג זה
בכל הבלוגים
