.life is simple... you make choices and you never look back

הגיע הזמן שבו אני מוצא את עצמי בחוסר יכולת ניצול של הזמן הפנוי שנפל עלי פתאום.

או במילים אחרון, אני משועמם...

במצב כזה מה שאפשר לעשות זה

א. להטריד אנשים

ב. לפתוח בלוג

ג. מחשב\טלויזיה

ד. הצעד השני בעקבות פתיחת בלוג->התאבדות.

אני אשכרה במצב רוח פחות טוב מאשר בזמן החרישה למבחנים. פתאום החופש הזה שאין לי מה לעשות בו.

ואם זה לא מספיק אז גם כל האנשים פתאום נעלמו.

אז להטריד אנשים אני לא יכול. לפתוח בלוג מאוחר מידי, מחשב\טלויזיה ולהתאבד.. הממ אולי מאוחר יותר.

טוב נמצא משהו כבר... יהיה טוב, חופש!

ביום ראשון, אותו יום גורלי וכ"כ טוב נראה כ"כ רחוק ועם זאת כ"כ קרוב...

ביום ראשון המבחן מתכונת בהיסטוריה. יש כ"כ קצת זמן ללמוד ואני מנסה, באמת מנסה, לשבת וללמוד. אני עובר על נושא ועוד נושא. אבל כ"כ הרבה דברים מפילים אותי ואת המורל שלי.

אני אומר לעצמי "אוקי עכשיו אין לי זמן להתעמק בזה ולחשוב על זה, יש לי משימה אחרת שדורשת ריכוז."

אבל כאילו שעושים לי דווקא, מציבים לי מחשולים שמעקבים ומשאירים אותי מאחור.

אני מדלג מעליהם בקלילות אבל בכל קפיצה והתמודדות משהו נשאר,

בקפיצה מעל מחסום נופלת הנעל,

החולצה שלי נתפסת בגדר,

נחתך ברגל מאיזו אבן קוצנית.

אבל זה לא עוצר אותי ואני ממשיך הלאה....

עד המחשול הבא...

יום ראשון, נק' הסיום.

אני רק מקווה לא ליפול...

דווקא מה שעולה לי זה שיר ישן...

"one step closer to the edge and im about to break"