כבר חודש שאני לא מדברת איתו,
בחיי שזה קשה.
מחשבות בלי הפסקה, זיכרונות, והרבה כאב.
הפעם יש לי מטרות מעבר ללשכוח.
הפעם הבטחתי לעצמי לא לסבול.
הפעם יש לי זמן מוקצב.
הפעם הצבתי לעצמי מינימום.
הפעם שאני אשכח הכל יהיה יותר טוב.
הפעם הוא חשוב לי.
הפעם אני עוד אוהבת אותו.
אני ממשיכבה להתקדם בדרך לשלב שאני אשכח את מה שאני מרגישה אליו ולא אותו אבל זה יותר קשה מהרגיל, אין לי שנאה אליו, אין לי כעס אליו, אין לי סיבה להאשים אותו בכלום.
להפך, הוא כיבד אותי ואמר לי הכל בכל הכנות.
לפעמים עולות מחשבות מה הוא חושב עכשיו, אם הוא בכלל חושב עלי לפעמים, או שבכלל יש לו מישי חדשה בראש, הייתי רוצה לדעת את כל הדברים האלה אבל זה לא יעשה לי טוב, חוץ מהעובדה שאין לי איך לברר כי כל החברים שלו יגידו ששאלתי אותם עליו.(יום שישי הוא כנראה ידע בשבת מה שקרה לי בים שהתייבשתי, מענין מה אז הוא חשב לעצמו- המחשבות האלה יהרגו אותי).
הלוואי שהייתי יכולה לגרום שדברים ישתנו.
הלוואי שפתאום הוא ישלח לי הודעה שהוא אוהב אותי.
או אפילו הלואי שאני אתעורר ואבין שאני באמת לא אוהבת אותו יותר ונוכל לחזור להיות ידידים.
בחודש האחרון נהיה לי מקום ריק בחיים.
למרות שלא הרבה זמן הכרתי אותו, הוא עדין נהיה חלק מהחיים שלי, ופתאום אני מרגישה שהוא נעלם, ששינו לי הכל, שכל הריגושים החלומות הפנטזיות הכל נעלם התפוצץ.
אני שומרת בעיקר על אופטימיות עכשיו.
ברגעים שהכי לא נצפה לדברים מפתיעים הם יקרו.
כמו שאחרי שנתים עבודות על מישו אחר הצלחתי להתגבר עליו אני מאמינה שזה אפשרי להתגבר גם עליו.
אחרי הכל אני עוד ילדה ומחכות לי עוד הרבה חוויות והתאהבויות ואכזבות בחיים.(וסקס)
הכי חשוב לשמור על חיוך אמיתי, ולנהות מכל מה שעוד נשאר.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
