ללא שם=[

איך ברגע אחד, שניה אחת,

כל מה שידעת, כל מה שהבנת, מתנפץ.

בן אדם יכול לגרום לך להעריץ אותו למשך כל כך הרבה זמן,

ובשניה אחת כל אותה האשליה מתנפצת,

כל המציאות שלך שבה על עצמה.

כל אותם הדימויים אותם הרגשות חזרו.

אבל בפעם הראשונה גם כעס בלבול ואי הבנה.

אני כבר לא יודעת מה הייתי רוצה,

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

כל אותו העריצות שחשתי התמוגגה במספר שניות,

ממשהו ענקי הפכת לכזה קטן.

החילוקי דעות שלי עם המצב רק מחלישות אותי,

ולמרות שזה מיותר.

הקנאה אוכלת אותי ואני לא יכולה לתאר את זה במילים בכלל,

מבחוץ אני נראת כל כך חזקה,

גם מבפנים אני חזקה, פגיעה ישירה אני לא פוגעת בעצמי,

הבעיה שאני לא מתאמצת מספיק,

לא מספיק חזקה כדי לשכוח, כדי להגיד דיי.

זה פתטי להגיד את זה אבל לפחות הדמעות שיורדות עליך שוות את זה.

אני החלטתי שאני מוותרת,

אבל לשם שינוי למציאות,

האשליות אולי ימשיכו אבל אני לא אחזור לדבר איתו,

זה מסוכן מידי שהכל יחזור בין רגע,

ומלבד זאת אני רוצה לטובתו, ואם טוב לו, ואם הוא מאושר איתה, ואם הוא נהנה,

אז שימשיך , כנראה שכל אחד מוצא מה שהוא שווה.

פעם חשבתי שאני לא שווה אותו,

זה דיי מגעיל להגיד את זה, אבל הוא לא שווה אותי, לא את הכאב שלי, לא את הקנאה שלי ולא את הדמעות שלי.

אני עדין מאמינה באהבה, ושיש בעולם אהבה אמיתית,והיא קיימת, ואני אמצע אותה,

אבל אולי לא כרגע,

שיגיע זמנה היא תגיע,

בנתים אני צוברת ניסיון,

אני רק מתבגרת לחיים האמיתים שיהיו לי בטור אדם עצמי,

אני לומדת ומפיקה לקחים,

בנתים בעיקר שורדת.

המשך פורים שמח3>