היא תאשים אותי, רק  כי אני דיברתי איתה ברגע שהיא הגיעה למסקנה הזו.

היא תנסה לסכסך היא תהיה רעה.

עלינו לאוטובוס ישבתי ליד מישהי לא מוכרת, היבטתי דרך החלון.

הרגשתי שבא לי למות, רציתי לבכות אבל לא הצלחתי.

טיפות הגשם נזלו על החלון מבחוץ ובתוכי מבפנים. זה היה נורא, זה נורא, זה יהיה נורא.

הגעתי הביתה התחברתי למסנג'ר ודיברתי עם חברה טובה,

היא לא הייתה שם, היא לא קשורה לזה.

אבל היא יודעת לעודד גם שאף אחד לא עצוב. היא ילדה מדהימה.

וכרגע אני צריכה את כל החברות הטובות שלי לידי,

כדי שאני יוכל להחזיק מעמד.

אממ קראתי לאחרונה ספר מדהים יכול להיות שכבר כתבתי עליו..

קוראים לו "ילדת כוכבים".

התקציר שלו-

היא היתה חמקמקה.

היא היתה הניחוח הקלוש של פרח הקקטוס,

הצללית המרפרפת של תנשמת.

לא ידענו איך לאכול אותה.

במחשבותינו ניסינו להצמיד אותה אל לוח השעם כמו פרפר,

אך הסיכה פשוט עברה דרכה, והיא עפה לה.

זה גם מופיע בעמוד 21 עם עוד שורה אחת ^^

זה ספר מדהים, קשה להפסיק לקרוא אותו.

הוא פנטזיה ואמיתי בו זמנית.

כדאי לקרוא :)