אף פעם לא התנגדתי לשקול עשרה קילו פחות.

תמיד הייתה ילדה שמנמנה עם בטן וירכיים עגלגלים, ועד שלב מסויים בחיים זה לא הפריע לי.

ובאמצע כתה ה' בערך שכבר מפסיקים להיות תמימים למדי זה מתחיל להציק.

ולא רק בעובדה שאני לא מרוצה מאיך שאני נראית אלא גם בעובדה שאחרים מתחילים להציק, בירידות כאלה ואחרות על המראה שלי. אז מה לעשות לא כל אחד נולד מושלם עם גוף כמו של בר רפאלי, אבל כן גם בי יש יתרונות,

חבל שיש כ"כ הרבה שלא שמים לב לזה ומתנהגים חרא.

אבל מה לעשות גם אני לא שמתי לב לזה והייתי יורדת על עצמי בלב, וגם מנסה לפגוע בעצמי, מה לא הייתי מנסה? צומות, הקאות, אבל שום דבר לא באמת עבד.

חשבתי שאני באמת חכמה שאני מנסה לעשות את זה כאילו לשמור על עצמי לא להשמין יותר מדי. והאמת? אני שמחה על איך שאני עכשיו, שהפסקתי את התקופה הזו של הצומות וההקאות ואני מתחילה להשלים עם עצמי. נכון שזה לא "עזר" ולא ירדתי כמעט בכלל אבל לא יודעת, אני מרגישה יותר בריאה עכשיו.

למרות שאני לא אוהבת את המשקל והמידות אני לומדת לחיות ככה וזה מה שחשוב לדעתי.

אני מקווה שמישהי שהמשקל שלה מפריע לה תקרא את זה ותלמד להשלים עם עצמה או תחייה בדרך חיים בריאה עם המון ספורט.

אלא אם כן זה בעיה פיזית אמיתית שדורשת התערבות רפואית (הפרעות אכילה ודברים בסגנון)

יום נפלא לכולם.