בכי הוא תופעה פיזיולוגית בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם. בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה.

ויקיפדיה, מתוך הערך- בכי.

עד כתה ז' "אהבתי" לבכות, זה פשוט עזר לי להרגיש טוב, אני יכולה לסכם את התקופה הזו בכך שכל יומיים הייתי בוכה גם אם שטויות היו גורמות לבכי הזה. מכתה ז' דברים החלו להשתנות. או שזו הייתה התבגרות או שטיפת המוח שעשיתי לעצמי באותה תקופה-"אם את בוכה את בן-אדם חלש. אם את בוכה את בן-אדם". אז כן, אני לא אוהבת את היותי בן-אדם אבל כרגע אני לא יכולה לשנות זאת.

מאז, לא שעבר כל-כך הרבה זמן, אני כמעט מתביישת לבכות, אפילו כשאני לבד.

ולפעמים התחושה המגעילה מצטברת אי שם בבטן או במוח, זה לא משנה, ובפעם אחת אני פורקת שנה שלמה בלי בכי. ונפתח חלון, תקופה מסויימת שאני מרגישה כמו פעם, על סף בכי.

זה קורה לי בזמן האחרון, גם היום, שחברה אמרה משהו שנוגע במקום קצת רגיש אצלי הרגשתי את הדמעות מצטברות בעין ועולות במעלה הגרון.

קשה לי, ועוברת עלי תקופה מגעילה, וזה לא רק גיל ההתבגרות המיותר הזה אלה גם הצרות של אנשים חשובים לי שמסביבי, קשה לי להרגיש טוב כשאדם קרוב מרגיש רע, אני מושפעת מזה, זה חונק אותי. 

אני שונאת לסבול בגלל צרות של אחרים, שונאת לסבול בגלל עצמי, אבל האנשים האלה חשובים לי מדי, גם אם הם פוגעים בי לפעמים או יותר מלפעמים, יש אנשים שקשה לי לוותר עליהם ואני שונאת את זה, שונאת את עצמי על זה שאני בוכה בגללם.

ולפני שבוע, שהפילו עלי יותר מדי חדשות רעות בבת-אחת וקיבלתי יחס מגעיל מכמה אנשים, זו הייתה ההתפרקות הראשונה שלי. בכיתי במשך כמעט שעה כמו איזה תינוקת, בכיתי בשקט, מקווה שאף אחד לא ישמע. אני שונאת ששואלים אותי מה קרה.

אז כן חברים, עכשיו שאני כבר לא בוכה כל יומיים זה לא הופך אותי ליותר שמחה.