יש לי חברים טובים, אבל שהם לא שם זה שונה. וכשאני בודדה אז אין מי שיזכיר לי את כלל מספר אחת- לחייך, סתם לחייך, כי לא נורא, וגם אם לא טוב, פשוט לא נורא...

וכשאני לא מחייכת אני שוקעת למחשבות, ונופלת אל תוך עצמי, וזה לא טוב

ואני רק צריכה לחייך, אבל אני עוצרת, קשה לי להתמודד עם עצמי- יותר מעם כל אחד אחר.