תמיד אני משתדלת להבין פוליטיקה. אז יש בחירות בקרוב.

בכל מקרה, אבא ישב היום כמה שעות טובות מול הטלויזיה לאור ההפצצה בעזה ויצא לי לראות קטעים ממה שהולך שם.

ביניהם היה הקטע בו שלי יחימוביץ התארחה במהדורה המרכזית של ערוץ 2 והביעה תמיכה בחיסול ג'עברי ואחד הפרשנים/כתבים/מגישי המהדורה שאל אותה- אם היא רצה תחת האג'נדה של "מחאה חברתית" למה היא מסתבכת בסכסוך היהודי פלסטיני? (כמובן שבמילים יותר יפות ומדוייקות)

וכאן נפל לי האסימון על הטמטום בפוליטיקה

אני לא מבינה למה חושבים שתמיכה בנושא אחד סותרת בהכרח את התמיכה בנושאים אחרים?

זה הרי ברור שאי אפשר להבחר לראשות ממשלה אם אין לך תוכניות פעולה ומהלכים לכל מקרה שרק יבוא, במיוחד אם הם קשורים זה בזה.

ויותר חשוב להבין שמהפכה בעם- יוקר המחייה וכו' תתחיל רק כשהתושבים ירגישו מספיק בטחון קיומי.

הערים והישובים בצפון שמופגזים בלי הפסקה לא ימחו נגד מחירי הקוטג' או מחירי הדירות כי הם יהיו עסוקים בלברוח למקלטים אחת לכמה דקות.

תושבי הגולן לא ילחמו גם הם מהחשש שעוד רגע פורצת מלחמה עם סוריה

ורק תושבי המרכז יתפנו לדרוש את מה שמגיע להם מבחינה חברתית כלכלית.

אז מה עשינו פה?

התחלקנו לשתי קבוצות, ששוות פחות או יותר בגודלן- אלו שדורשים קיום ואלו שדורשים קיום הולם.

אז מה יותר חשוב בכלל?!