אני מנסה לחשוב כמה קשה יהיה לכתוב פוסט בעברית בלי מילים המרמזות על המין שלי.

בלי היא והוא, את ואתה. אני כעצמי כי זה לא באמת משנה כרגע.

החלק שיותר מטריד אותי בפוסט הזה הוא 'על מה לכתוב?' ולמה ב1:40 אני לא במיטה...

כי באמת שאי אפשר לדעת כמה אוכל להחזיק עוד את עיניי פקוחות

ולמה אני מענה את עצמי ככה בכלל?!

יש בי אכזבה מעצמי, כי הרבה דברים לא ממש מצליחים לי בזמן האחרון ויש תחושה של פספוס

אני מקווה שאעבור את השלב הזה בקרוב.

בכל זאת החופש שקרב ובא עלינו לטובה כבר הגיע

אין לי איך להסביר זאת, חוץ מהעובדה שהאושר מציף אותי שסוף סוף יש לי קצת שלווה.

התסכולי לילה האלה מעצבנים נורא, גורמים לי קצת סבל

בסך הכל, אופטימיות היא לא הצד החזק שלי, אבל כבר חשבתי שעברתי את השלב הזה...

אני אאחל לילה טוב, שבוע טוב

וכל הכבוד שהצלחתי לא לגלות מה אני לכל אורך הפוסט!

אני אוהב אותך גם אם תהיה יותר מכוער ממה שאתה.

גם עם הקסם הברבורי האחרון שנשאר בך יעלם כלא היה

אפילו אם תגרום לי להרגיש נחותה ממך

אני לא אוכל להפסיק לאהוב אותך.

כי אני לא שולטת בזה... ואני מרגישה מפגרת להרגיש ככה

וחשבתי שאין דבר כזה אהבה, ואין דבר כזה תשוקה ורצון להיות איתך

וזה כל כך חד כיווני ובכל זאת זה מציף אותי

איך אני ממשיכה להיות כל כך מאוהבת גם כשאני כל כך לא רצויה?