היום אמא עישנה, סיגריה בודדה, אמא לא נוהגת לעשן-רק לעתים רחוקות.

האמת שיצאתי החוצה בשביל לשאול אותה משהו, אבל כשראיתי אותה עם הסיגריה פשוט ביקשתי שאכטה.

היא הסכימה כי זו בסך הכל שאכטה... היא לא יודעת שבכל התקופה האחרונה יש לי חשק עז לסיגריה.

בכתה ז' כשעישנו בשביל הפוזה הדפוקה הזו אז זה היה מצחיק, מאז לא נגעתי בסיגריות. בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת על "כמה בא לי סיגריה עכשיו".

אני חושבת שבפעם הבאה שאני אהיה עם אחד ה"חברים המעשנים שלי" אני אשב איתו/ה על סיגריה, רק כדי לסיים עם התחושה הזו כבר...

אני מדוכדכת נורא, ומדוכדכת זו המילה המתאימה בדיוק כדי לתאר את מה שאני מרגישה.

כשאנשים שאני אוהבת נמצאים איתי הדכדוך נשכח אבל כשאני בודדה, אני מרגישה חרא...

בא לי לעשן, לישון, לשתות ולעשות כל דבר שלא מתאים רק בשביל להרגיש טוב ולא להתחרט על זה.

נמאס לי כבר לרצות לרצות את כולם, אז מה אם הם יותר חשובים