אז כן, עברתי דירה מסיבות כאלה ואחרות...
לקח לי זמן לעדכן, היו כמה "דרמות" בבית שאיכשהו ניתקו אותי קצת מהרצון לתעד פה, אבל חזרתי.
ההורים גילו את הבלוג, וזה מה שגרם לי לחשוב מה הלאה, לכן גם סגרתי לפרטי. הכל הסתדר עכשיו, ואין בינינו מתיחויות שלא היו קודם.
אני צריכה קצת חופש. כמה מוזר ומתלונן זה נשמע להגיד את זה בחופש הגדול, הא? לכן, וגם בגלל הרצון הכל כך עז שלי לנסוע לחו"ל, לא כל כך משנה לאין, ההורים החליטו שאמא ואני ניסע לאיזה ארבעה ימים קצרים אך משחררים. כנראה בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר...
אני מחכה מצד אחד, ומצד שני קשה לי לדעת שהנסיעה היא בגללי. שהם עושים את זה בשבילי, ושאם המצב לא היה כמו שהוא, או אם אני לא הייתי כמו שאני, הנסיעה לא הייתה מתרחשת...
אני מרגישה תקועה, לא מתקדמת. מבחינה פיזית, אני אפילו לא יודעת מה אני אחשיב בתור התקדמות. עלייה? ירידה? עד עכשיו אני או יורדת או נשארת במקום. בזמן האחרון אני פשוט לא זזה, כך שעכשיו נוספו עוד קלוריות לתפריט ונשארתי עם פעם אחת בשבוע ריצה. יופי.
אני מפחדת שזה יגרום לי להרגיש צורך או רצון להקיא פעמים תכופות יותר, ואני מפחדת, לא רוצה. לא רוצה להתקדם לכיוון הזה, לא רוצה שההורים ידעו יותר ממה שהם יודעים (כן, כן, הפסיכולוגית מאיימת), לא רוצה להיכנס לזה, ולא מבינה איך זה בכלל קרה...
שמור בטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
