מחזיקה חזק. נאחזת בחבל. מתחלקת רק קצת ורק מידי פעם, אבל מושכת את עצמי למעלה. שומרת על עצמי במקום טוב באופן יחסי. אבל הוא לא טוב באמת כי בכל זאת, אני באוויר. נאחזת בחבל. הוא הדבר היחידי ששומר עלי, ואני יכולה להחליט.
כבר כואב בכפות הידיים, תיכף בטח יהיו עליהן יבלות וגם השרירים אולי יתפסו. רק עוד קצת ודי...
אוף, אבל אני רוצה כל כך להרפות. להרגיש את החבל משתחרר לאט לאט מהאחיזה החונקת של האצבעות שכבר אפסו כוחותיהן, ולתת לעצמי לשקוע, לגלוש למטה. ליפול מהר. לכווץ ולמתוח את כל השרירים בעודי באוויר. להרגיש את הרוח, אבל שלא יהיה קר מידי. לשמוע אותה שורקת לי באוזניים, לחשוש מהחבטה שעתידה לבוא אבל גם לייחל לה. לייחל ללא נודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
