דברים מקבלים יותר צורה, אבל לאו דווקא מסוג הצורות בהן הייתי חפצה. אך הן גם לא מוגדות אצלי כ"לא" באופן מוחלט. הצורות שמתקרבות הולכות לסגור עלי קצת, אך באופן שכרע נראה לי פחות או יותר מתקבל על הדעת לאור הנסיבות הקיימות כרגע.
אך כמו תמיד. אני לא באמת יודעת. אולי מה שיכול היה להתאים לי עכשיו הוא בכלל לא צורה. אלא חופש. משהו פתוח. מרחב. איזשהו עיגול גדול, גדול, גדול שמתרחב ומתרחב. גדול כל כך עד שלא אפשר יהיה לראות את גבולותיו, אלא רק לבן. רק דף חלק. רק התחלה טרייה, גם אם תהיה מהולה בחוסר ידיעה קטן.
אך זה לא חלומי. ובנוסף, זה יותר מידי לבקש, וגם אין ממי. כי אני לא שם כדי לקיים בקשה מסוג שכזה. אני פה כדי לעשות את העבודה לאחרים שעושים אותה בשבילי. מסתבר שאני הולכת לעזור להם לעזור לי לבנות לעצמי גבולות של צורה. מלבן? עיגול? משולש? משושה? ואולי אף צורה לא מוגדרת...כנראה קרקע יציבה זה מה שצריך כרגע.
ממש לא מתאים לי להתנזר עכשיו ממה שבניתי לעצמי. זה כבר הפך לחלק מהסדר יום. אך דווקא עכשיו הימים מתקרבים ולאט לאט אני קולטת שגם אני הולכת ומתקרבת לרגע בו הייתי יכולה ליישם את רצוני, אך לא אעשה זאת. גבולות העיגול, המשושה או המלבן ימנעו בעדי לחצות את הגבול לשטח ה"אסור" כביכול.
השינוי יתחיל בתחילת השבוע, ונראה מה יהיו היקפיו.
אני לא מרוצה. אני קצת פוחדת ממצב הרוח שיבוא, מההתנהגות שלי, מההתבודדות שאולי עתידה לבוא, משינוי היומיום הקטן שיחול, מהצורות שישתנו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
