השבוע נגמר, ומחר אני נוסעת לצפון לשבוע של פעילות רוחנית כלשהי.
אמנם זו ממש לא חופשה, אבל אני אנסה להעמיד פנים שכן. כי אני צריכה חופשה, וכי השבוע הזה עולה לי כמו כרטיס טיסה לאנשהו שאני כבר לא יכולה להרשות לעצמי...
אני מקווה לחזור ולעדכן בבלוג כשאחזור, יש לי חששות בנושא כי ההורמונים שלי עושים כאילו הם נרגעו. ואז אם אני לא בוכה ונסערת רגשית כל היום, אולי אני כבר לא אצטרך לפרוק כל כך הרבה. זה חבל.
רמות החרמנות עדיין קשות אגב.
ואין לי שום חשק כרגע להכיר אף אחד, אפילו לא סתם לדבר עם אנשים באוקיי קיופיד, אפילו אם זה לא ילך לשום מקום...
לשם השוואה, החבר הקודם שלי (לא זה שנפרדתי ממנו השבוע) נפרד ממני לפני איזה שלושה-ארבעה חודשים, ותוך ארבעה ימים היה לי את הדייט הראשון עם מי שהיה חבר שלי עד השבוע (עצוב
). וזה רק הראה לי עד כמה זה היה חסר משמעות רגשית, הקשר ההוא.
גם עכשיו, אני לא מרגישה יותר מדי, וכל יום שעובר בעיקר מראה לי עד כמה היה נכון לסיים את זה. אם אני עוברת הלאה כל כך בקלות, אם אפילו לא עושה לי כלום בפנים לראות אותו אונליין במסנג'ר, אז באמת טוב שזה לא נמשך ונמשך. זה קשר כל כך רופף..
אתמול דיברתי עם ידיד טוב שלי שעבר פרידה קשה לפני כמה חודשים. הוא דיבר על זה שבשביל קשר טוב צריך שני דברים:
הפוטנציאל ליצור קשר חזק ועמוק עם מישהו, כלומר היכולת לבטוח ולהעמיד את עצמך במקום פגיע וקצת תלוי בצד השני, וההחלטה לממש את הפוטנציאל הזה, שלפעמים זו לא ממש החלטה מודעת.. אבל בכל מקרה שני אלה צריכים לקרות.
וסיכמנו בזה שיש לי את הפוטנציאל, עכשיו רק נחכה...
יאללה, בא לי מישהו חתיך שוב (כאילו, עוד מעט. לא עכשיו. אז כל אלה שבינתיים עומדים בתור, תתפזרו
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
