כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בכי היסטרי ומניעים פסיכולוגיים עמוקים ואדון אחד אציל נפש
בכיתי היום כל כך הרבה
בצהריים בכיתי כי שמחתי כל כך שהאדון שלי כל כך מדהים כאדם
בערב בכיתי שוב, קשה לשים על זה את האצבע
ובלילה בכיתי כי הרגשתי שאני עשויה לדפוק את עצמי קשות. כי אני בנאדם דפוק שמתענה ממש כשיש לו משהו כל כך טוב.
אני רוצה להכנע. אני רוצה להרגיש את המשקל עליי. אני רוצה להרגיש את השייכות האינסופית. אני רוצה להרגיש את הכוחות שעולים ומתגייסים בכל פעם כדי לרצות, לאפשר, לתת. אני רוצה להרגיש בטחון ונוחות בצרכים האלה שלי, כי הרי הם חדשים לי.
ומצד שני אין אני, ולא ידוע על מי אני מדברת ומי מדבר כעת? נסיונות להעמיד פנים שאשליות אחת היא, נועדו לכשלון מר. אבל אני שקרנית טובה, ורק ממשיכה להשתפר עם השנים. בכי היסטרי רק כי טוב לי בזוגיות הוא אחד מהרבה סימנים שהשקר אין לו רגליים. ונשברו לו הרגליים באמת, אילץ אותי לכרוע על ברכיים סגולות וגם ככה כואבות כדי להתפרק ולהאסף מחדש, כאילו שיש מסקנה ופתרון. הבכי, אני מספרת לעצמי, מי שזה לא יהיה, הבכי אינו חסר טעם. הוא בא לשחרר, להבין דברים. ואני (שוב, מי?) רק מרגישה טפשה יותר, חכמה יותר רק במובן של להבין כמה קטונתי, כולנו קטונו מלדעת משהו על עצמנו. וזה חזק מאיתנו, הצורך לפענח ולתת תוויות, "אני אשליות ויש לי בעיות רגשיות בגלל חרדת נטישה, הנה ההסבר המעמיק ומעכשיו ועד עולם תגובותיי ועולמי הרגשי יהיו צפויים כמו סדרה הנדסית". פו, איזה מזל, מזל שעליתי על זה, אחרת לא הייתי יודעת למה לצפות.
אדוני יודע לאהוב, אני רוצה גם לדעת לאהוב. אני לפעמים לוחשת לעצמי שקל לו לאהוב כי הוא מבין שהחיים קצרים, מבין את זה הרבה יותר טוב מילדה בת 25 היסטרית שבוכה כי טוב לה. החיים קצרים. אז אני (כן, אני או לפחות אחת ממני) אקח את עצמי באוזן ואכנס לתוך ההרפתקה הזאת הכי עמוק שרק אני יכולה! כי זה מה שעושה לי טוב כרגע. ואם ייגמר, אז ייגמר, ויהיה כואב ומחורבן. אבל אני תמיד, תמיד, תמיד, חייבת לנסות.
If your'e gonna ride, baby,
ride the wild horse.
(למסוקרנים, יש גוגל)
|
נכתב על ידי
,
18/12/2008 00:26
בקטגוריות BDSM, בדסמ, בכי, במיטה עם אשליות, גברים, גברים ונשים, דכאון, הזדמנות שניה, זוגיות, חרטה, חרא, מוות, ניתוק רגשי, נפש, סאדו מאזו, ערב, עתיד, תקווה, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
אני בוכה מהואגינה
אני בוכה מהואגינה
דמעות אדומות של התרגשות
הבטן שוקעת פנימה
טיפות שמנות של דם נחסמות באיבן על ידי הטמפון הרחום
אבל אני מרגישה את הדם יוצא
היום אני אראה אותך בפעם הראשונה
ואני רוצה להיות הזונה שלך.
יש לי פקק בכוס
אבל אני בטוחה שתמצא בי שימוש
תרביץ לי והרי הכל כואב יותר כשאני במחזור
אני מיוחמת. אבל יש לי פקק בכוס
הכוס שלי הוא שלך. תגע לי בשדיים, הם שלך.
אני אשתדל להיות טובה.
|
נכתב על ידי
,
8/12/2008 09:40
בקטגוריות BDSM, בדסמ, במיטה עם אשליות, גברים, בכי, גברים ונשים, חרמנות, נשים, סאדו מאזו, סקס, ערב, עירום
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
לחטוף מכות או לא לחטוף מכות, זו השאלה
אוקיי, היות והעניין עם הבחור שמיל נגמר כבר איזה יומיים שלמים, אני פונה למחשבות אחרות.
כמו שכתבתי בעבר, די התמכרתי לקריאה באתר הכלוב, זה עושה לי משהו בלתי מוסבר (כלומר, חוץ מזה שלפעמים זה מרטיב אותי רצח) ואני מוצאת את עצמי שואלת-
לחזור לאקשן?
החשק לקבל מכות ירד, אני מודה. לא שנעלם, אבל לא בלהט שהיה לפני שבועיים-חודש..
ועם זאת לא נעלם. לא נעלם בכלל.
אני עוד לא יודעת מה אני רוצה- זוגיות רגילה עם קצת קינק במיטה? דמות אב שתשלים את עולמי? או סתם לחוות כאב מהסוג המזקק והממש-כואב?
ואני לא מכירה את עצמי, לא יודעת לנהל שיחות אמת עם מה שבפנים אצלי. אז אני נאלצת לנסות ולהבין בדרכים עקיפות מה יעשה לי טוב.
אני יודעת שבקרוב אחזור להתנסות, ולו רק כי הסקרנות להבין מה יש שם ומה אני מחפשת שם גדולים ממני. אני רק מקווה שזה יהיה יותר טוב ויותר עמוק מאשר סיבוב ראשון..
|
נכתב על ידי
,
27/11/2008 16:18
בקטגוריות BDSM, בדסמ, במיטה עם אשליות, גברים ונשים, דיוקן עצמי, דייטינג, חרמנות, ניתוק רגשי, נפש, סאדו מאזו, סקס ופנטזיות, פטיש
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
זרקו אותי! אבל.
מאתמול תהיתי מתי הוא יתקשר והתחלתי לפתח טינה לבנאדם, לא ידעתי איך לפרוק את הכעס הזה כשנדבר. איך מבקשים ממישהו לדבר או להפגש לעתים קרובות יותר. איך להגיד שזה לא מספיק, שאני מחפשת בן זוג ולא ידיד לראות איתו סרטים ולשכב איתו.
אז היום הוא התקשר (לפחות טרח להתקשר) ואמר שזה לא זה, ואמרתי טוב, היה נחמד וזהו. נגמר.
דיברתי עם ידיד טוב שלי (שנינו בוכים אחד לשני כל הזמן על עולם הדייטינג והזוגיות האכזר) ואמרתי לו שיש לי תחושה שיש לי תבנית קבועה. הוא אומר שלא, שזו לא אותה השיחה עם אותה הבעיה שהיתה לי עם אחרים. ועדיין יש לי תחושה.
כאילו, אני בחורה סבבה. ויש לי חשד שזה שאני סבבה אז אנשים לא מרגישים צורך להתאמץ. גם אם לא מדברים כל יום אני סבבה, וגם אם לא מביאים פרחים או משקיעים או ווטאבר זה בסדר לי, באמת. וגם אני אדם פתוח ולא ממש שומרת לעצמי - אם כי כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו ולדעת כמה עובדות עסיסיות על מישהו ממש לא אומר שאתה מכיר אותו והוא לא מעניין יותר. אז בקיצור אני שוב מרגישה שאני פשוט אני ועוד מישהו הגיע שלא ממש יכול להתמודד עם זה. אפילו אם בהתחלה זה הגניב אותו.
זה בסדר. הסקס היה אחלה, אבל זה היה פשוט שני ידידים שעושים סקס.
בא לי בן זוג. רומנטיקה. לא פרחים ושוקולד (אם כי זה נחמד) אלא המבט הזה בעיניים, החזקת היד שמרגישה כמו הרגע הכי משמעותי בעולם, של משהו שהוא כמעט חיבור לאדם אחר, שבו לרגע אתה לא לבד.
ואני לא מוכנה להשיג את זה באמצעות זיוף אישיות של "בת" כי אני מקסימה כמו שאני.
אז בהצלחה לי שוב!!
| |
לילה שכזה.. גראס משובח וסקס משובח
הבחור שמיל הגיע אלי לישון.
זו הפעם הראשונה שמישהו בא אליי לישון בדירה החדשה, ובעצם אי פעם- כי בדירה הקודמת לא ממש היה לי חדר. קצת התרגשתי.
היות והוא ביקר זו הפעם השנייה בלבד בעירי, פצחנו את הערב בשיטוט לילי להכרת גינות העיר, מצויידים בג'וינט משובח. אחרי שעישנו, הכל התנהל קצת מוזר מבחינת זמנים, אני אנסה לשחזר.
ישבנו על הספסל אחרי שעישנו, דיברנו על שטויות והתפקענו מצחוק. ואז שמיל שמע חתול מיילל איפשהו בגינה, והחליט לעשות לו מיאו בחזרה. הוא לא ענה. אז שמיל המשיך, ואני הצטרפתי. ואז קלטתי שאנחנו יושבים בגן ציבורי ועושים קולות של חתולים. כנראה שהיינו די מסטולים.
אז הלכנו לחלק אחר של הגן לראות מתקן ילדים מכוער אך מגניב, ומזרקה מכוערת אך מגניבה. ואז הלכנו לפיצוציה ובחרנו בתבונה בפופקורן מתוק. כל זה לקח בערך שעה+. עד שהגענו הביתה עבר עוד זמן, הלכנו וצחקנו ואני לא בטוחה על מה.
אני זוכרת שהגענו הביתה, אני זוכרת שאחי היה שם עם חבר שלו, ואני זוכרת שאני ושמיל לא הלכנו מיד לחדר אלא נשארנו איתם בסלון או משהו, אבל אין לי מושג מה קרה בזמן הזה. בשלב מסויים הלכנו לחדר ושמיל די קפץ עלי וזה הקטע שהיה לנו סקס ממש ממש מוצלח. בואנה, לבחור יש כושר!! כבר הפסקתי לספור את הזמן, את הגמירות, אני לא יודעת איך, אבל הבחור יודע לזיין! ונהנה מזה! הוא די ההפך בקטע הזה מהחבר האחרון שלי, שהיה בקטע של כל דבר בערך חוץ מחדירה. אוראלי, אנאלי, אצבעות, מכשירים, הכל מכל, ופעם ב- כמחווה לאדם הקדמון היה לנו איזה זיון או בעילה חביבה. ושמיל פשוט אוהב לזיין! איזה אושר! האמת היא, שזו היתה בערך הפעם הראשונה מאז גיל 17 אולי, שהייתי צריכה להגיד לבנאדם "אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך עוד הרבה". פשוט הגוף שלי לא עמד בזה כל כך הרבה זמן, והרטיבות הפכה לאתגר, שזה דבר די נדיר אצלי.
וככה, אחרי משהו כמו שעה וחצי של העמוק-עמוק הזה, עשינו הפסקה והתחלנו להתקשקש ומסתבר ששנינו עדיין היינו מסטולים רצח. איזה כיף. אחלה חומר. תוך כדי הדיבורים נרדמנו. לא ישנתי כל כך טוב בלילה אבל היה כל כך נחמד ששמיל היה שם, חיבק, נשען על, והרגיש אותי והרגשתי אותו כל הלילה. בבוקר היה המשך של הסקס של הערב שלפני, מן הסתם, אבל האמת היא שקצת לא הייתי בזה, פשוט כי אתמול ממש הספיק לי.. אבל זה בסדר, קשה לי להגיד שסבלתי :)
אה, והכנתי פשטידת בטטות ממש טעימה! והיום בתפריט - פאי בננה-טופי. בהצלחה לי.
|
נכתב על ידי
,
21/11/2008 14:41
בקטגוריות במיטה עם אשליות, גברים ונשים, דייטים, זוגיות, יש חיים מחוץ לבלוג, סקס, עירום, ערב, שמחה, אופטימי, גראס, ג'וינט
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|