" הוא באמת שאל את זה?!" שאל השחרחר שישב איתי, עד עכשיו

למדתי שקוראים לו גו'גו' ככינוי, את שמו האמיתי הוא לא רוצה לגלות לי

" מין קטע כזה" הוא אמר, אחרי חצי שעה בערך שדיברנו וגוללתי בפני

גו' את סיפורי הקצרצר של ההגעה לבית של ג'וני ואימוצי כאחותו

הקטנה, ג'וני ובלונדי חזרו ואיתם עוד משהו כמו עשרה אנשים,

כולם נדחסו בתא הקטן, הבנות ישבו על הבנים וגם אני הורמתי על גו'

כדי שיהיה מקום.

" כולם!" אמר ג'וני כשהוא נעמד על השולחן ומושך אותי אחריו,

" תכירו את היפיפה החדשה של העיר, אחותי הקטנה החדשה,

יוקי! אסור לגעת!" הוא אמר וכולם צחקו, קצת הפריע לי שהוא התייחס

אלי כמין חפץ 'אחותי הקטנה החדשה' אבל לא היתה ממש דרך אחרת

להסביר אותי אז רק חייכתי בשקט וחיכיתי שג'וני יחזיר אותי למקומי על

גו', אחרי כמה דקות של נאום ארוך מייגע ומטופש זה גם קרה...

" אוקי אלה השמות, ג'קי" הוא הצביע אל עבר בחורה שנראתה בידיוק כמו

ג'קי ממופע שנות השבעים, " כן אני נראת כמוה זה רק כינוי קוראים לי אמנדה"

היא אמרה בחיוך, חייכתי חזרה, היתה שם אמילי, ולרה, ומהבנים היו

ג'ייקוב, אדם, שון, ורון, טוב אז עשרה אנשים הם לא.

אחרי שכולם זייפו כהוגן, ושהדפתי ממני את המיקרופון ולא הסכמתי לשיר

התפזרנו, חיכיתי בחוץ שג'וני ישלם ואדם ניגש אלי, " בטח קשה להיות

ככה עים אנשים שכבר מכירים וזה.." ," מתמודדים" עניתי והתיישבתי על ספסל

בחוץ, " אז... רוצה שנצא מחר ואני אראה לך את האזור?" הוא שאל וחייך אלי

" אני חושבת שג'וני הראה לי את הכול פחות או יותר... אבל למה לא" אמרתי וחייכתי

" מעולה!! אז מה המספר שלך?" , החלפנו מספרים ואדם הלך לדרכו.

" מה יש לכם עם כינויים?!" שאלתי את ג'וני כשהלכנו הביתה, עוד ערב להסתגר בבית

החדש... כמעט רציתי שהלימודים יתחילו, " זה כיף.... זה משנה את הרגשה מהבית...

תחשבי שבבית כולם קוראים לך יוקי, ההורים והאחים וכולם, וכשאת יוצאת את אמילי למשל,

פתאום את מקבלת משמעות אחרת, זה מין קטע כזה..." הוא אמר, חייכתי בשקט והמשכתי ללכת

לצידו... " איך אדם?" שאלתי פתאום, הוא הביט בי בהפתעה ואז חייך והביט קדימה שוב,

" הוא בסדר... אוהב לגעת" הוא אמר וצחק, חייכתי אליו, " טוב שיש לי חזיית ברזל"

צחקנו שנינו, " הוא בסדר, באמת... הוא נחמד כשצריך ותומך כשצריך, והוא תמיייד ישלם

עלייך בדייט" אמר ג'וני, " לכמה דייטים יצאת איתו שאתה יודע?" שאלתי בחיוך וג'וני

נתן לי מכה קטנה בכתף, " אולי תהיה בסדר בתור אחות קטנה..." אמר ג'וני וחייך אלי.

" איך היה ?!" שאלה אנסטסיה בחיוך כשחזרנו הביתה, לילי קמה מברכיה ורצה אלינו,

ג'וני הרים אותה ונשק לה על הלחי, ולילי נישקה אותי, חייכתי אליה וליטפתי את שערה,

" היה כיף!" אמרתי בחיוך, מנסה להישמע כמה שיותר מתלהבת, " הכרת חברים חדשים?"

" כן, ג'וני הכיר לי אנשים" , " ואולי יש לה דייט" אמר ג'וני, אנסטסיה נראתה שמחה,

" איפו אבא?" שאל ג'וני, " הוא יושב בסיפריה, הוא כותב משהו חדש" אמרה אנסטסיה

ונראה שמצב רוחה ירד מעט, " קרה משהו?" שאלתי אותה וג'וני העביר לי את לילי, שנימנמה

על כתפי עכשיו, " כשאבא עובד הוא יכול להסתגר בחדר העבודה שעות וימים... פעם הוא

נשאר שם שבועיים שלמים.." אמר ג'וני ופשט את מעילו, הבנתי את הבעיה של אנסטסיה,

 " ואת לא עובדת?" שאלתי אותה, " אני כן... אבל בפיתוח המוצרים עובדים מדענים,

אני רק חושבת על השמות, והריחות והמטרות שלהם, זה דיי מיותר לדעתי להתערב בעוד משהו"

הפתיע אותי שזה כול מה שעושה בעלת מפעל למוצרי קוסמטיקה שנמכרים בכול הארץ,

" אני חושבת שצריך להשכיב את לילי לישון, גם אני עיפה, תודה על הטיול ג'וני" אמרתי

ונשקתי לו, הוא חייך וליטף את לחיי, צעדתי במעלה גרם המדרגות, כשאני מרגישה את העיניים

של ג'וני מפלחות את גבי, הנחתי את לילי במיטה שלה והלכתי לחדר שלי.

בבוקר פיליפ התקשר, פיליפ היה האמרגן שלי, הוא זה שתמיד ארגן את צילומי הדוגמנות והחוזים

" יוקי! מקסימה שלי! מה שלומך?! מה שלום הפרח שלי היום?!"

פיליפ התנהג אלי כאילו אני הבת שלו, הוא היה בסה"כ בן 27, לא נשוי ובלי חברה קבועה,

אבל הוא היה מצחיק ומתוק, ותמיד היו סביבו נשים רבות, כנראה העובדה שהוא לא הכי סטרייט

הפריע להן לכבוש את ליבו, " פיליפ! אני מרגישה נהדר! קמתי בלי בעיות, התקלחתי,

שמעתי מוזיקה, חפפתי את הפאות והתוספות, לקחתי ויטמינים, הכול בסדר!"

" ואיך המשפחה החדשה? כיף לך? את צריכה משהו?"

" אני בסדר פיליפ באמת, אבל אני בטוחה שלא סתם התקשרת אלי נכון? הולכים לאנשהו??"

" ילדה חכמה... הצילומים הקרובים צריכים להיות במקום פתוח ויפה, כמו גינה אבל לא ים, ים זה

נדוש.."

" ואין אתר צילומים?"

" כשהמפיקים שמעו שאימצה אותך אנסטסיה בזנו בעלת חברת הקוסמטיקה, הם החליטו שהם

רוצים אישור ממנה ושהיא תמליץ על איזשהו מקום, או אפילו הבית שלך עכשיו"

" אוקי, ולמה צריך אותי בישביל זה? הם יכולים ליצור איתה קשר לא?"

" כן מסתבר שהם יצרו, ושהם בדרך אליכם עכשיו"

" מה!?"  צרחתי לטלפון, לא היתי מוכנה בכלל, ולא היה לי מצברוח שצילומים יהרסו את הבוקר הזה,

" מצטער מותק, הם לא נתנו לי דקה להתקשר אלייך, אני גם בדרך, אני מקווה להגיע עוד חצי שעה"

" בסדר... אני אלך להתארגן, ביי פיליפ"

" בייי מתוקה"

*צלצול פעמון*

ירדתי במדרגות, המשרת הראשי פתח את הדלת וקיבל את פני הצלמים,

אים יש משהו אחד שאני שונאת יותר מלהצטלם כשיש לי בוקר נהדר זה

כשאני צריכה להצטלם עים ונסה.