אחרי שבוע נפגשתי אני, אדוארד ואנה עם המנהל, היועצת והמורה שלי,

בהתחלה הוציאו אותי מהמשרד, והם דיברו על המכתב, ידעתי את זה,

" יוקי היכנסי" אמרה היועצת בחיוך, יועצת בבית הספר תמיד נראתה לי כמו

אדם מבוזבז, למדה במשך שנים פסיכולוגיה ועכשיו היא יועצת בבית ספר,

לכן המקצוע הזה תמיד היה נראלי מבוזבז, " יוקי למה כתבת את זה?" שאלה

המורה לספרות והביטה עלי במבט עצוב, " בגלל בהפרצוף הזה שלך" אמרתי

והבטתי בה במבט מריר, אנה ואדוארד הביטו עלי, משום מה, היתה לי הרגשה

שאדוארד לא רק מבין אותי, אלה גם מרשה לי לעשות כרצוני, טוב חוץ מג'וני,

" אני לא אירוע צדקה, אני לא יצור מסכן ואני לא צריכה רחמים, לא ממך, לא ממך

ולא ממך, כן אני מאומצת אבל משום מה זה מה שהתרכזתם בו כשהגעתי לכיתה!

כולם מדברים על זה שאני ילדה מסכנה שאין לי הורים ובוהו ממש עצוב" המשכתי

מגבירה את קולי

" יוקי המכתב הזה רק גורם לנו להמשיך, את בעצמך מרוכזת בזה שאת בסה"כ

מאומצת ושאין בך יותר כלום" אמרה היועצת בחיוך עצוב, " סליחה?" שאלתי

" אני חושב שחצית כאן איזשהו גבול" אמר לפתע אדוארד, " יוקי היא ילדה בעייתי

זה נכון, אבל את חושבת שאילולא המכתב הזה משהו היה משתנה? הילדים היו

מפסיקים להתנהג ככה? התשובה היא לא, אני מגדל 4 ילדים אני יודע, הדרך היחידה

לגרום להם להתנהג כמו שצריך היא או להפחיד או לאיים, היא הפחידה אותם"

אמר אדוארד וחייך אלי, " מה שהיא עשתה זאת פעולת טרור? לזה אתה מתכוון?"

שאל המנהל בחיוך משועשע, הוא היה איש חביב, בן 65, מלא במקצת עם שער לבן

הוא לבש חליפה כחולה שהתאימה לו באופן מושלם, כנראה נתפרה בהזמנה,

" אני חושב שהמילה טרור מוגזמת, אבל היא הצליחה לגרום לילדים לשנות את ההתנהגות

שלהם, קיבלנו לפני כמה ימים 30 ילדים הביתה עם עוגה שביקשו סליחה והפכו לי

את הבית" אמר אדוארד בחיוך

" מה קורה כאן?" שאל ג'וני כשנכנס לחדר, אלוהים שזה יגמר כבר, " שלום ג'וני מה שלומך??"

שאל המנהל בחיוך אמיתי והביע התעניינות אמיתית בחייו, " בסדר אדוני המנהל, חזרתי

מישיבת צוות" אמר וחייך, " אם חושבים על זה, אין לי מושג במה אתה עובד" אמרתי והסתובבתי

אליו, " אני בונה תוכנות" אמר לי והתיישב ליד אימו, רק עכשיו שמתי לב כמה שקטה אנה היתה,

" יוקי" פנתה אלי היועצת, " אם את צריכה עזרה נפשית אנחנו יכולים לעזור, חשוב שתלמדי לסמוך

עלינו!" אמרה בחיוך ונגעה בידי, " אל תגעי בי" אמרתי והתרחקתי ממנה, " אני סומכת עליהם"

אמרתי והצבעתי על ג'וני אדוארד ואנה, " הם המשפחה שלי, אם אני אצטרך עזרה אלך אליהם,

או אל המנהל הוא נחמד" אמרתי, המנהל חייך חיוך צוחק והביט בי, " ברצינות, את למדת שנים

פסיכולוגיה כדי להיות בסוף מה? יועצת בתיכון? ואני צריכה עזרה?" אמרתי, " יוקי זה מספיק!"

צעקה אנה וקמה ממקומה, " לכי לחדר שלך!" צעקה שוב, חייכתי אליה, " אמרתי את כול מה

שהיה לי לומר" הלכתי בחיוך מהיועצת ההמומה.

" זאת פשוט חוצפה! זאת הילדה שאתם מגדלים?!" צעקה היועצת על אדוארד ואנה אני מניחה,

עמדתי במסדרון מקשיבה, " איך היא מעזה לדבר אלי ככה?!" צעקה שוב, " ראית איך דיברת אליה?"

אמר המנהל ברוגע, " אני מבוגרת! אסור לה לדבר אלי ככה!" צעקה, " את נסערת סתם" אמר ג'וני,

" יוקי ילדה בעייתית, אבל היא עומדת על שלה, היא לא תתנצל כי היא לא פולטת שטויות לאוויר,

את פגעת בה, היא תפגע בך, זה לא מפריע לה בכלל כמה את צורחת - להפך, היא בטח מקשיבה

לנו עכשיו" אמר, חייכתי, ג'וני מכיר אותי לא רע.

" אני מקווה שאת מרוצה, גרמת ליועצת שלך להתעצבן כול כך שהיא נהיתה אדומה" אמרה אנה ופרקה

את הקניות שעשו שתי העוזרות, גאד כמה כסף יש להם, " באמת? צילמת?" שאלתי בחיוך, אנה הביטה

עלי בפרצוף עצבני, " סליחה..." אמרתי וחזרתי לסדר, " גרמת למנהל שלך לצחוק המון, זה טוב לבריאות שלו"

אמר אדוארד וחייך, הוא נתן נשיקה לאנה והלך, " כן זה באמת היה דיי משעשע" אמרה אנה בחיוך,

" אני יודעת שקשה איתי" אמרתי וחייכתי אליה, " אבל אני אשתדל" אמרתי לה, אנה הביטה עלי,

" בואי נעשה לנו יום כיף!" אמרה, לא היה לי נעים לסרב לה, אז הינהנתי בנימוס וחייכתי, אוי נו באמת