" מה לעזאזל!?" שמעתי את קולה של אנה, התנתקנו זה מזה במהירות,
" אתם צוחקים עלי!" שמעתי אותה צועקת שוב, " זאת הסיבה שאת לא רוצה
שנהיה ההורים שלך?! יש לך מערכת יחסים חולנית עם הבן שלי!?" צעקה
והתקדמה אלי, כמה ילדים התאספו סביבנו, "לא" אמרתי ובלעתי את רוקי,
" אני לא רוצה שתהיו ההורים שלי מהיום שאימצתם אותי, אני לא רוצה להיות נטל"
אמרתי בשקט, " אל תשקרי לי!" צעקה עלי, היא היתה אדומה וכועסת,
" אני לא משקרת!" הרמתי את קולי וצעקתי, " מהיום הראשון בשיחה הראשונה
ששמעתם עלי אמרו לכם, כשאני אהיה בת 18 אשחרר אתכם מהמחוייבות להיות
ההורים שלי!" צעקתי, אנני התקרבה בריצה, אף אחד לא היה רגיל לשמוע אותי
צועקת, אני לא צועקת, אני מדברת בקול צפצני וגבוה אולי אבל לא צועקת,
" מה קורה כאן?" שאלה מתנשפת, " הילדה הזאת מנהלת מערכת יחסים
עם הבן שלי!" צעקה אנה, " גם הילד שהפלת היה שלו?! זאת הסיבה שלא
רצית לספר ל"רד" " אמרה בציניות, " אני סיפרתי לרד על הילד שלו" אמר ג'וני.
" מה קורה לך?" שאלה לולה בזמן שאיפרו אותנו, " את מתנהגת מוזר בזמן האחרון"
לולה היתה בחורה יפיפה, היא היתה דיי דומה לי, שער שחור, עיניים שחורות, עור לבנבן,
אבל היא היתה סקסית יותר וחושנית יותר, היא היתה הבחורה היחידה בחיי שבאמת
נמשכתי אליה, זה היה מביך בעיקר בעובדה שהינו מדגמנות ביחד בעיקר הלבשה תחתונה,
" האישה שאימצה אותי גילתה שהיה ויש רומן ביני לבין הבן שלה" עניתי, המאפרת החדשה
ולולה נעצרו והביטו בי, לולה פרצה בצחוק מתגלגל, " בנות לסט!" צעק הצלם.
" אז תבואי לגור אצלי מחר?" שאלה לולה ועצרה מול הבית של אנה, " תהיה בטוחה בזה"
עניתי ועליתי במדרגות, נכנסתי הביתה, ג'וני ישב על הספה מול אימו שנראתה כועסת,
" אני בבית" סיננתי, " יופי" אמרה אנה בציניות, נעצרתי במקומי והסתובבתי אליה,
" אני עוברת מחר דירה, תרגעי כבר, לא תראו אותי יותר" אמרתי והסתובבתי, " מה?!"
שמעתי את קולו של ג'וני, עליתי במהירות לחדר, " את מרוצה?!" צרח ג'וני על אימו,
" אתה לא מבין שזה לא בסדר?!" צעקה עליו, " היא לא אחותי הקטנה, לעזאזל מתי
תביני את זה?!" צעק ושמעתי את צעדיו במדרגות, " את לא יכולה לעבור דירה"
קבע וסגר את הדלת, " כן אני ממש משתוקקת להמשיך לחיות עם אמא שלך תחת אותה קורת גג"
" אז תגורי איתי" אמר ותפס בידי, " אוח ג'וני" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קצרה
" למה לא?" שאל והתיישב על המיטה, " אמא שלך צריכה זמן להתרגל לזה, עכשיו היא
לא יכולה לעשות כלום, היא עדיין רואה בי הבת שלה, תן לה את הזמן להתרגל לזה שאני לא,
אני אביא לך את הכתובת שלי, אני אבוא לבקר, אבל היא צריכה להתרגל למציאות הזאתי!"
אמרתי, ג'וני הביט בי במבט נואש ונשכב על המיטה, " בסדר" סינן מובס, חייכתי והתקרבתי
אליו, נשכבת לצידו, " אז אתה החבר שלי או משהו?" שאלתי מביטה בו, הוא חייך ועם את עיניו,
" את יודעת שכן"
אחרי שלושה חודשים, אנה התרגלה לרעיון שאני כבר לא הבת שלה, כולם התרגלו, הפסיקו להסתכל
עלי מוזר כשג'וני בא ברכב שלו לאסוף אותי מבית הספר ונתן לי נשיקה, כשהחזקנו ידיים ברחוב
או כשהתמזמזנו בסרט (כי היי, אין כמו להתמזמז בסרט), חזרתי להיות רוח הרפאים המוכרת, לפעמים
כאן, לפעמים לא, הילדה שכשהיא הולכת ברחוב, לא שמים לזה לב, לפעמים כאן, לפעמים שם,
זאת שנראת מוכרת בפרסומת הזאת, שנראלך שראית כשפתחת מגזין אופנה, פתאום הרגשתי אחרת,
הרגשתי אני, בראשונה בחיי הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון בזמן הנכון, עם האדם הנכון והמשפחה
הנכונה, אני אני, אני יוקי, אני רוח רפאים.
~~
איך היה? :)
מעלה עיצוב חדש, הסיפור הבא כבר כתוב פוסט הבא יעלה הפרק הראשון :)
~~
תכלס אני אכתוב את דעתי לכמה רגעים -
הסיפור הזה היה סופר לא מתוכנן וכול הפרקים האחרונים יצאו לדעתי ממש לא טוב, הרעיון
הראשוני היה לי והפרקים הראשונים (משהו כמו השלושה הראשונים), הם היחידים לדעתי שיצאו
באמת טוב ובאמת כמו הסיפור כמו שהוא היה צריך להיות, הסיפור הבא שלי הוא סיפור קצר מאוד (9 פרקים קטנים)
ובסיגנון אחר שאני מקווה להשחיז בסיפורים הקרובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kelly.