הטיולים הליליים האלה נהיו איזשהו הרגל אצלי, שנאתי כול כך לשבת ולחכות

למשהו שיקרה, בכול מקרה לא היה משהו ביער שיכול לפגוע בי, עברתי את הסלעים

והעצים המוכרים, עברתי כאן שלוש פעמים, אני מכיר את היער הזה כול כך טוב,

אלוהים הלוואי שהיה משהו חדש כאן מידי פעם, עקפתי את העץ מזיז מדרכי אבנים ונכנס

למעבר התת קרקעי שקיצר את הדרך לבית שלי, המערה היתה לחה וחשוכה, כרגיל,

הכול כרגיל, הכול.

" לקח לך זמן..." סיננה אלין והתרוממה מהספה שלי, כרגיל היא נכנסה ללא הזמנה,

נערה צעירה היתה מוטלת חסרת הכרה על הספה השניה, היא היתה קטנה, נמוכה,

" יש לנו בעיה.." אמרה ונאנחה, התקרבתי לספה, סוקר את פניה של הנערה,

היא לא היתה בוגרת, בהחלט לא הגיע ל20 בשנות האדם, הסטתי קבוצת שער

מפניה והעברתי את אצבעותי על רקותיה, שפתיה ובית חזה, " מה קרה?" שאלתי,

אלין מסתבר שהיתה במטבח, לקחה לעצמה כוס מים, " היא פשוט הופיעה משום מקום

בזמן שאל שתה דם של איזו חיה...", נראה שאלין לא יודעת את הפרטים המלאים,

השער הלבן אפרפר הקצר שלה שהגיע עד כתפיה והיה חלק ורק בקצוותיו מעוגל כלפי מעלה

זהר בזריחה, אלין היתה מושכת, אבל לא יפה, לא בעייני, היא היתה רזה מאוד,

לא כי לא אכלה, אלה כי שתתה רק דם בעלי חיים, היה לה אף סולד ועיניים קטנות, למרות

זאת משהו בה משך אותי.

" איפו אני?..." קול חלוש נשמע מהספה, הנערה פקחה את עיניה, ממששת ביד אחת את ראשה

החבול, עיוות על כאב נראה על פניה, היא התרוממה בעדינות למצב ישיבה, שערה השחור

והארוך התפזר סביבה, " נפצעת בראשך, הבאתי אותך לכאן" אמרתי בחיוך, היא לא הסיטה

את מבטה מאלין, לא היה לה חיוך, לא מבט מופתע, היא פשוט בהתה באלין, " את יודעת מה

קרה לך?" שאלתי מנסה להסיט את מחשבותיה ממה שראתה, היא הרהרה לרגע בתשובתה,

" ראיתי את החבר שלה שותה דם של צבי..." ענתה, להפתעתי היא לא נראתה כאילו היא

אומרת משהו יוצא דופן מידי, " אוי איזה שטויות" אמרה אלין וצחקה, " למה שאנחנו נשתה דם?"

שאלה וחיוך ענק מתנוסס על פניה, " תגידי לי את..." אמרה, ידה על מקום פציעתה שחבשנו.

" תשאיר אותה כאן, אצלך, אדון עם השבט מה לעשות" אמרה אלין ופתחה בריצה לעבר המעבר

לפני שפציתי את פי, אני לא רוצה להיות הבייביסיטר של איזו ילדה שלא יודעת לסתום את הפה,

" לא יכולת לשקר הא?!" צעקתי לעברה, עיוות של כאב עלה על פניה והיא תפסה את ראשה

בשתי ידיה, " מה?" לחשה בקושי, " עכשיו אני צריך להשאיר אותך כאן עד שהשבט ידון בגודלך"

אמרתי, העלתי מבט חסר הבעה על פני, " מה זאת אומרת?" שאלה, " נחליט מה לעשות איתך,

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שתמותי" אמרתי, מבט של חרדה עלה על פניה, היא היתה משותקת

למקומה ומבוהלת, היא בלעה את רוקה לאט, " למה שתהרגו אותי?"

" למה שנשאיר אותך בחיים?"