אחרי הטיול הלילי הרגיל שלי, ישבתי על המרפסת, הספר שהיא קראה עדיין

היה שם, נראה שהיא לא טרחה לקחת אותו למקומו, הרמתי אותו מהכיסא ונכסתי

לבית, ריח של קפה שרר באוויר, קפה טרי, נשמתי לראותיי את הריח הטוב,

" היי!..." קראתי לחלל, נזכר שאת שמה אני לא יודע, " את!" קראתי לבסוף,

" מה?" נשמע קול חלוש מהמטבח, נכנסתי למטבח ולא ראיתי אותה, " היי!" צעקתי

שוב לחלל, שמעתי גניחות שקטות מאחורי השיש, היא ישבה על הרצפה גבה נשען

על הארונות והיא נראתה נורא, " הכול בסדר?" שאלתי והתכופפתי אליה,

" אתה מפגר?" פלטה לבסוף אחרי מספר ניסיונות, הבטתי עליה בתיעוב, קמתי

ממקומי לוקח את כוס הקפה שהיתה על השיש והולך מהחדר, עולה לחדר שלי,

לקפה היה טעם נהדר, חבל שהכינה אותו כזאת זונה.

" אתה אמור להשגיח עליה, לא להרוג אותה" סיננה אלין מהחלון, היא ישבה על אדן

החלון, התרוממתי מהמיטה, " אתה נחלש" סיננה, " אני יודע, אתפוס משהו היום" אמרתי

קם ולובש חולצה שחורה עם שרוולים ארוכים ומכנס ג'ינס, " אל תהרוג אותה אד" אמרה

אלין והתקרבה אלי, מלטפת את לחיי בגב ידה, " הנשמה שלך שחורה" אמרה בחיוך,

החדרתי את ידי אל תוך חולצתה, מרגיש את גופה הקר, היא משכה ממני את חולצתי,

דוחפת אותי על המיטה, אולי התחושה של קרבה לא היתה משהו שהיתי זקוק לו, אבל

הפורקן המיני בהחלט התקבל בברכה.

" מה גילית עליה? אני לא יודע אפילו את השם שלה" אמרתי בגיחוך לובש את המכנס שלי,

" שום דבר" אמרה מתלבשת בעצמה, נעצרתי והבטתי בה, " מזאת אומרת שום דבר?"

היא הביטה בי במבט קר, " כלום, באזור שהיא נמצאה, או אנחנו נמצאנו, לא מכירים אותה,

בכלל, אנחנו לא יודעים כלום עליה" אמרה וסיימה להתלבש, " אתה צריך לגלות כמה שיותר פרטים

עליה" אמרה לי, " מזה חשוב? למה אי אפשר למחוק את הזיכרון שלה וזהו?"

" אנחנו לא יודעים אם הוא חי".

" קח אותה לקניות, תקנה לה בגדים, וגם תקנה אוכל, אין לך שום דבר כאן" אמרה אלין והביטה

בנערה ששכבה על הספה, היא התנשמה בכבדות ונראה שחלמה חלום רע, " בתמורה תן לה

לדאוג למקום, הוא נראה כמו החורבה שהוא" אמרה ויצאה מהדלת נעלמת לה במעבה היער.

" קומי" ניערתי את הנערה, היא התעוררה בבהלה והביטה בי, העיניים שלה היו שחורות, היה מאוחר

בבוקר, לא היתי בטוח איזו שעה ומה היום, " בואי, נלך לקנות אוכל, וגם בגדים" אמרתי, היא

נגעה בעדינות בשריטה שעל ראשה, הורדתי את התחבושת והבטתי בה, היא כמעט נעלמה, נרפאה

במהירות מפחידה למדיי, " הכול בסדר?" שאלה וסובבה מעט את ראשה כדי להביט בי,

" מה שמך?" שאלתי זונח את עניין השריטה, " התעלמת משאלתי" אמרה לפתע, בסגנון דיבור

שלא דמה לה, רציתי להכות אותה, היא צוחקת עלי, מזלזלת בי! היא נעמדה לאט, מתנדנדת מעט

ונופלת חזרה על הספה, היא חלשה מאוד, אם אשתה את דמה היא עלולה למות.

" קחי" הושטתי לה חתיכת תפוח קטנה, היא לעסה אותה לאט ובלעה, ככה עוד כמה פעמים, אחרי

חצי שעה היא נראתה הרבה יותר טוב, ויכלה ללכת בלי להתנדנד, " קלייר" סיננה בשקט בעודה מתיישבת

בעייפות על הספה שלי, " מה?" שאלתי והפנתי את מבטי אל התפוחים הנוספים שהבאתי לה,

" זה השם שלי, חשבתי שרצית לדעת את זה" אמרה בחצי חיוך ובניסיון להישמע מזלזלת, " אוקי"

היא ישבה על הכורסא החומה, מניחה לגופה הדקיק לשקוע בתוכה, נשענת ומשחררת את גופה, היא

עצמה את עיניה, נושמת לריאותיה את האוויר הקר, היה קריר, ואם לי קריר סימן שלה מאוד קר,

" בואי נקנה לך משהו ללבוש קלייר"