נכנסתי לחדרי ושכבתי על מיטתי, מביטה בנקודה בלתי מזוהה בתיקרה

הייתי מבולבלת, מצד אחד,

הפרפרים בבטן לא הפסיקו לשנייה,

הלב שלי השתולל בצורה מטורפת,

הזרמים לא חדלו לרגע..

אבל מצד שני, פחדתי, פחדתי להתאהב,

פחדתי להפגע.

-

'היי מה קורה?' צליל כתבה במהירות לנדב,

נדב היה הבנאדם שאיתו היא התכתבה במשך יותר מחודשיים,

הוא היה גדול ממנה, בן 19, בערך באמצע הצבא,

אבל היא שמרה על היחסים בין שניהם בסוד,

היא לא סיפרה על זה לאף אחד, לא לאמא, לא לאבא ואפילו לא לאודליה.

'היי [ :' הוא ענה לה 'הכל מעולה, מה איתך?'

'בסדר..' השיבה

נדב: 'וואלה.. שמעי, אני חייב לפגוש אותך.. מתי את חושבת שתוכלי?'

*צליל היססה מעט, היא פחדה להפגש עם מישהו שהכירה דרך האינטרנט,

אבל מצד שני, זה נדב, היחידי שהצליח לעלות לה את הפרפרים האלה בבטן,

הפרפרים שמזמן נכבו להם..*

נדב: 'את פה?'

*הוא קטע את מחשבותייה*

צליל: 'כן. מה?'

נדב: 'אז מתי את יכולה?'

צליל: 'אממ.. בתשע בגלידריית אנדריי, בשכונה שלי?'

נדב: 'אוקיי.. נתראה'

-

נכנסתי לבלוג שלי, מזמן כבר לא הייתי בו,

כתבתי פוסט חדש, הכותרת הייתה "מבולבלת S:"

'וול.. מיליון שנה לא הייתי פה..

היום הייתי עם צליל בקניון, ראיתי שם מישהו חתיך ברמות,

הוא חייך, והחיוך שלו המיס אותי,

הוא צחק, והצחוק שלו גרם לי לצחקק,

מיד הרגשתי זרמים בכל הגוף..

כשחזרנו, גיליתי שהוא שכן שלי,

חשבתי איך אני יכולה לראות אותו שוב, להכיר אותו,

אז עשיתי למשפחה שלו קופסה עם שוקולדים ועוגיות והבאתי להם אותה,

וול, אמא שלו אמרה לי לעלות אליו לחדר אם אני רוצה, נשארתי אצלו קצת ודיברנו,

כשהלכתי, באתי לתת לו נשיקה בלחי, אבל הוא הסתובב,

אז זה יצא לי בטעות בפה..

אמרתי סליחה, אבל הוא? משך אותי לעוד נשיקה, בפעם צרפתית..

הבטן שלי לא הפסיקה להתהפך אפילו לא לרגע,

הזרמים לא הפסיקו אפילו לא לשנייה,

הלב שלי השתולל בלי הפסקה.

בלי שאלות בכלל - אני אוהבת אותו..

אבל אני לא יודעת מה לעשות, אני מפחדת,

מפחדת לאהוב אותו, מפחדת להפגע..

אווף הלפ מי פלייז : \'

לחצתי על כפתור השמור וירדתי למטה, לעשות לי משהו לשתות

-

לבושה בחצאית מיני ג'ינס, גופייה לבנה ונעלי בובה לבנות,

היא צעדה לעבר גלידריית אנדריי..

היא מיד זיהתה אותו, דרך התמונות ששלח לה,

הוא ישב שם, מחכה אך ורק לה, לבוש בג'ינס זרוק וגופיית סבא לבנה,

הפרפרים בביטנה השתוללו ללא הפסקה, פעם ראשונה שהיא פוגשת אותו במציאות..

היא התקרבה אליו, צעד ועוד צעד "נ..דב..?"

הוא הסתובב אליה והיא מיד הופנטה מעיניי השקד שלו

"צליל.. היי מה קורה מאמי?" הוא חיבק אותה,

היא הרגישה צמרמורות בגופה

הבטן שלה עשתה סלטה כפולה, כשהוא נתן לה נשיקה קטנה בפה

הם התיישבו, לא לפני שהם הזמינו את הגלידות שלהם.

נדב ליקק את הגלידה שלו "וואי, פעם ראשונה שאנחנו נפגשים.."

"כ..ן.." היא אמרה בהיסוס, זזה על הכיסא באי נוחות

"קרה משהו?" הוא שאל,

והיא לא הבינה מאיפה יש לו את כל הביטחון הזה..

"לא.. לא קרה כלום" היא חייכה והוא חיבק אותה

-

לגמתי מכוס השוקו שעשיתי לי ונכנסתי לתגובות שבבלוג שלי, היו 3 תגובות

'מקווה שנהנת בקניון.. [ :

ולדעתי? את צריכה לתת לו צ'אנס..'

'את צריכה לתת לו הזדמנות, לא כל הבנים אותו הדבר,

תראי אותי לדוגמא, יש לי חבר, כבר חצי שנה,

הוא היה פעם רודף שמלות, אבל אנחנו ביחד כבר הרבה זמן והכל מושלם בנינו'

'תעשי מה שהלב שלך אומר.. 3>'

מה שהלב שלי אומר? מה הלב שלי אומר?

כתבתי תודה לכל התגובות ונשכבתי על המיטה,

ובפעם השנייה לאותו היום - שקעתי מיד במחשבות

'את רוצה אותו' אמר קול אחד בתוכי 'תהיי איתו, תפסיקי לפחד מהאהבה'

'אל תהיי איתו' סטר הקול השני את דברי הראשון 'כל הבנים אותו הדבר

ככה נרדמתי, עם המחשבות..

-

כעבור 5 ימים, היום הראשון ללימודים

צליל ונדב חברים, והם ממש חמודים ביחד [ :

נדב ואני התקרבנו מאוד, בתור ידידים טובים..

-

"אודליי.. אודליה.. קומי, את לא רוצה לאחר על היום הראשון ללימודים, נכון?" העירה אותי אמי ופתחה את החלון בחדרי,

האור בא לי בדיוק על הפנים וסינוור אותי,

נכנסתי למקלחת, שטפתי את פניי, ציחצחתי שיניים, עשיתי פיפי X: והתקלחתי,

כשיצאתי, לבשתי ברמודה לבנה וגופיית הריון בצבע ורוד בייבי,

נעלתי נעלי בובה בצבע של החולצה,

עברתי עם הפן על השיער, ויצא לי קרשים, ממש יפה =]

שמתי קשת בצבע של הנעליים והחולצה עם נקודות לבנות והייתי מוכנה : - ]

לקחתי את התיק, פלאפון, כסף ומפתח ויצאתי..

"אודליייההההההה" שמעתי צעקה מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את יונתן

"היי מאמי" הוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי, הלכנו ביחד לביצפר, כשהגענו ראיתי את כולם יושבים בדשא..

"היי כוולם" חייכתי ונתתי נשיקה וחיבוק לכל אחד מהם

"יונתן, תכיר את כולם.. צליל, שגיא, אנה, תומר, אלינור אבל כולם קוראים לה אלי, ירון ולינור..." חייכתי חיוך מתוק "כולם, זה יונתן.. הוא.."

הוא קטע אותי "חבר שלה.." הוא חייך

"אנ..מה?" לחשתי לו

אלי: "חבר שלה?" היא הרימה גבה

"כן" הוא המשיך לחייך "רוצים אפילו לראות?"

שגיא: "נו?" הוא גיחך

יונתן התקרב אליי, הרגשתי את נשימותיו על הפנים שלי,

הלב שלי דפק במהירות מופרזת,

הוא התקרב אליי יותר,

תוך שנייה הרגשתי את הלשון שלו משחקת בשלי..

"אווו.." ציחקק ירון

"שתוק כבר, קוקסינל" השתיק אותו ירון

התנתקנו

"שנייה אנחנו באים" הודעתי ומשכתי את יונתן מהיד לצד

"מה זאת אומרת..?" שאלתי, מהססת

"אני רוצה שתהיי שלי" הוא אמר בקול שהטריף אותי

"אנ..י.. מפחדת.. מפחדת להפגע.." מילמלתי בהשפלת מבט

הוא הרים את ראשי מהסנטר "היי.. ילדונת.. אני אוהב אותך..

ואני יודע,אני יודע שזה מוזר, כי אנחנו מכירים בסך הכל 5 ימים,

אבל מהרגע הראשון שראיתי אותך? ידעתי שזה זה..

כשאת מחייכת? אני מאושר,

כשאת צוחקת? הלב שלי נמס,

כשאת עצובה? אני ישר חושב איך אני יכול לשמח אותך, ולהעלות שוב על הפנים שלך את החיוך הזה שלך..

הפרפרים בבטן, הדופק המהיר, הזרמים בכל הגוף..

את מטריפה אותי, ילדוננתת..

אני אוהב אותך"

חייכתי חיוך קטנטן "גמ..ני.. אוהבת אותך.. אני רוצה שננ..סה"

הוא חייך, כרך את ידיו סביב מותניי,

ואני את ידיי סביב צווארו

הוא התקרב אליי, היינו ממש צמודים, יכלתי להרגיש את הדופק המהיר שלו, והוא את שלי,

שמחתי שגם הוא מתרגש ככה

"אני אוהב אותך" הוא לחש לי באוזן,

הוא נתן לי כמה נשיקות קטנות על השפתיים,

שהפכו לנשיקת צרפתית ארוכה וסוערת,

מלאת התרגשות,

הזרמים לא חדלו לרגע,

הבטן לא הפסיקה לפרפר,

הלב לא חשב אפילו על להפסיק להשתולל.. [ :