חוויות מתל אביב

אז לפני שבוע היה לי לילה מדהים עם איזה בחור שיצאתי איתו...נשארנו ערים עד 6 בבוקר...ולא לא רק התגלגלנו בסדינים...גם דיברנו, ליטפנו והכרנו אחד את השנייה. למחרת הוא נשאר אצלי עד 16:00 והיה ממש כיף. אבל אז מה....הבחור לא התקשר ולגמרי משחק את המשחק של לשמור אותי על אש קטנה מבלי להתחייב או להרגיש צורך לראות אותי אלא אם כן זה בזין שלו.

אז מה תגידו לי...למה גברים לא עושים את ההפרדה? בסדר סקס זה סקס...זה לאו דווקא אמור להוביל למשהו...אבל כשיש סקס ויש גם סוג של אינטימיות זה אחרת...אז למה גברים מרגישים צורך ליצור אינטימיות מבלי להתכוון אליה?

אין לי בעיה לשכב עם מישהו וזהו לא לשמוע ממנו...באמת שבכיף שלי אבל כשהבן אדם מתחיל יצור איתי קשר יותר ממשי אז זה מבאס לדעת שיום אחרי זה הוא יכול להעיף אותי כלאחר יד...ואני לא מתכוונת שהוא מתקשר ואומר שזה לא מתאים אלא אפיו לא חושב שיש צורך להרים צלצול להגיד משהו.

בשנתיים האחרונות חוויתי כל כך הרבה דייטים עם גברים פחדנים. יצאנו שבוע-שבועיים ואז פשוט נעלמים, לא מתקשרים, לא מחזירים טלפונים...אלא פשוט כאילו בלעה אותם האדמה. איזה כיף נכון?!?!?!

אחרי זה מתפלאים למה יש לי בעיות אמון עם גברים. אני לא מצליחה לסמוך עליהם וגם לא מצליחה להאמין להם לשום דבר שהם אומרים וזה רק בגלל הניסיון הרע שהיה לי.

מתי יגיע הגבר שיגיד מה שהוא באמת מתכוון והכי חשוב באמת ירצה להישאר איתי ויותר מלילה פראי במיטה.......זה כבר מייאש....אני מתחילה לחשוב שאולי זה פשוט לא יגיע...כי אני כבר מתייאשת...אין לי מושג מאיפה זה יכול להגיע כבר...

מדייטים דרך האינטרנט נמאס לי...זהו לא בא לי יותר לאת עם גברים בדרך הזאת...לא יצא לי שום דבר טוב מזה אז כנראה שזה לא בשבילי....

עבודה אני יודעת שזה לא יקרה אז אין בכלל מה לקוות...

חברים שישדכו גם לא יקרה כי אני מכירה את כל החברים של החברים שלי.....

אז איפה תגידו לי איפה אשפר היום לפגוש מישהו? עברתי את כל התחנות של צבא, אוניברסיטה, טיולים בחו"ל וכו' מבלי לפגוש אותו אז מה עושים??? אם יש לכם הצעות אני לגמרי פתוחה לשמוע.....

אתמול היה לי ערב הזוי ביותר.

יצאתי לבליינד דייט....עכשיו הבחור במבט ראשון לא היה ממש הטעם שלי אבל אמרתי יאללה נשתה בירה נפטפט קצת ונלך הביתה. הלכנו לבר השכונתי שלי התחלנו לשתות והבחור פשוט לא שתק לשנייה. האמת שגם לא ממש עניין אותי שום דבר ממה שהוא אמר...אבל אני בחורה נחמדה ומנומסת אז חייכתי והקשבתי, או לפחות גרמתי לו לחשוב שאני מקשיבה. באמצע הבירה הראשונה התיישבו לידינו שני גברים שאחד ממש מצא חן בעיני. מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי יושבת בדייט עם גבר אחד ועושה עיניים לגבר שני. תאמינו לי אני ממש לא כזאת, אבל גם שיעמם לי וגם הבחור לא הפסיק להסתכל עלי.

אחרי הבירה הראשונה הגיעה שנייה וגם כמה צ'ייסרים על הדרך אז אפשר להגיד שקצת השתחררתי. כל פעם שהלכתי לשירותים הבחור שעשיתי לו עיניים הלך אחרי, בפעמים הראשונות סתם חייכתי אליו או שאמרתי לו מה קורה. בפעם האחרונה לפני שהוא עזב את הבר הוא תפס אותי וניסה לשכנע אותי שאני אנטוש את הדייט שלי ואלך איתו לדייט שני כמו שהוא הגדיר את זה. עכשיו נכון עשיתי עיניים לאותו בחור אבל אני לא עד כדי כך רעה  שאני אנטוש אחד ואמשיך עם השני. ואז הכי מפתיע הוא ניסה לנשק אותי....אני אמנם לא מתחסדת אבל בכל זאת אתה יודע שאני בדייט ואתה מנסה לנשק אותי....כנראה האלכוהול באמת עלה לכולנו לראש.

כמובן ששכחתי לציין שככל שהדייט המשיך הבחור שהייתי איתו בדייט הבהיר שאני מוצאת חן בעיניו, כל הזמן התקרב אלי ואפילו ניסה לנשק אותי כמה פעמים.

אין ספק שערב כזה הוא בוסט רציני לאגו, כיף להרגיש מחוזרת ושכמה אנשים מעוניינים בך, אבל דבר אחד אני לא מבינה איך תמיד כל מי שאני פוגשת מנסה לנשק אותי ישר...אתם יודעים פעם היינו קצת מחכים, קצת מסתורין, קצת סבלנות....היום אין דבר כזה...עזבו את זה שכולם רוצים להיכנס למיטה...אבל בוא נגיד שבכל דייט שהייתי בו בשנה האחרונה בערך שעה אחרי הדייט הבחור כבר ניסה לנשק אותי....אולי אני לא מבינה וזה הגיוני, אולי אני מתחסדת....או שאולי אני יש בי משהו שמשדר לגברים שאני קלה להשגה.....למרות שאני לא....

אז עכשיו יש לי את הטלפון של הבחור שעשיתי לו עיניים (הוא דחף לי פתק בביקור האחרון בשירותים) ואני בדילמה האם להתקשר...מה אתם חושבים???

מכירים את ההרגשה זאת שפשוט משעמם לכם בחיים. בא לי שיקרה לי משהו מסעיר וסוחף. הנה שישי בערב ושוב אני מוצאת את עצמי לבד. נכון יש ארוחה משפחתית, אחרי זה חברים או שיוצאים אבל הכל כל כך רגיל שום דבר מעניין שיגרום לי להגיד וואו איזה כיף.

בא לי הרפתקה, בא לי שהחיים שלי יעברו איזה מייקאובר של עניין.

סך הכל מי שמסתכל מהצד אולי חושב שהחיים שלי לא כאלה משעממים אבל לי משעמם. לצאת לדייטים לא מוצלחים, לקוות, לרצות ואז לבסוף להתאכזב. לראות את כולם מסביב מתקדמים ולהרגיש כאילו נשארתי מאחור. כל הדברים האלה פשוט לא מרפים.

אז מה עושים?

איך יוצאים מהפלונטר?