סה"ר - סיוע והקשבה ברשת

גם אנחנו, מתנדבות ומתנדבי סה"ר, נדהמנו לגלות השבוע שישראבלוג עומד בפני סכנת סגירה. לכן, רצינו לספר כאן על צד פחות מוכר בישראבלוג. צד שהופך את האתר הזה לדעתנו ליותר מסתם קהילה, ויותר מסתם ארכיון שמלווה את האינטרנט הישראלי.

לתחושתנו, ישראבלוג הוא החדר האינטימי של אלפי בני נוער בישראל.

לפני כשש שנים עמותת סה"ר החליטה להקים את הסיירת, פרוייקט שנועד לאתר קריאות מצוקה באינטרנט, לפנות אל הגולשים ולהושיט להם יד. בין השאר, חשבנו לחפש הודעות מצוקה גם בבלוגוספרה הישראלית ובייחוד בישראבלוג. כבר בתחילת הדרך יצרנו קשר עם אילנה תמיר, שניהלה אז את האתר, ולא ידענו שהקשר הזה עומד להיות הקשר המשמעותי וההדוק ביותר של העמותה עם אתר ישראלי כלשהו.

משמעותי – מכיוון שגילינו שלמרות שאנחנו מחפשים הודעות מצוקה בכל הרשת הגלויה הישראלית, ישראבלוג הוא המקום שבו כנראה בני הנוער מרגישים הכי בנוח לשתף ולפרוק את הכאב שלהם – ליצור לעצמם פינה קטנה ואישית, לעצב אותה כרצונם, ולצקת לתוכה את כל סערות הנפש: דיכאון, בדידות, הפרעות אכילה, טראומות, יאוש ואובדנות. הבלוג סבל את הכל, ודומה שבלוגרים מצאו נחמה והקלה ביכולת לכתוב את עצמם ולקבל תגובות וחיבוק מגולשים אחרים. לא פעם ולא פעמיים איתרנו בלוג שמכיל מכתב התאבדות, ויחד עם אילנה, ולימים – עם מריאט – פעלנו להצלת חייו של הבלוגר.

ספירה שערכנו עכשיו הראתה שבשש השנים האחרונות הגיבו מתנדבי סה"ר ליותר מ-2,500 בלוגים, יותר מבלוג ליום בממוצע, וכ-40% מכל תגובות הסיירת – יותר מפי שניים מאשר בכל אתר אחר. שום אתר אחר לא הציב בפנינו עומק כל כך גדול של רגש ושל מורכבות. תגובה לבלוג, עבורנו, כרוכה בצלילה לתוכו, בניסיון להכיר כמה שאפשר את הבלוגר, וזה תמיד מסע מרתק, כואב ומיוחד, אל תוך נפשו של אדם אחר, שפותח עבורנו צוהר לעולמו הפרטי והאישי ביותר דרך הבלוג.

אם ישראבלוג ייסגר, אלפי בני נוער יאבדו את הפינה הפרטית שלהם באינטרנט, את המקום האנונימי, המיוחד, שבו הם יכולים לשתף ללא חשש, שבו הם יכולים להיות מי שהם. את המקום המשמעותי ביותר שהיה יכול להכיל את הכאב שלהם ולהעניק אולי גם קצת נחמה.