סה"ר - סיוע והקשבה ברשת

(מתוך "המגדל הפורח באוויר", נורטון ג'סטר).

והנה, נוספת לה עוד דממה לרשימה. דממתו של אתר, שבמשך כל כך הרבה שנים היה אנדרלמוסיה צבעונית ושוקקת חיים של כותבות וכותבים, צעירים ומבוגרים, שמצאו בישראבלוג בית. וכעת הם יושבים בציפיה דרוכה, מגבים, אוספים, מתרפקים על הזכרונות, מלקטים רגעים אחרונים שנותרו מהפינה האישית שהיתה להם כאן ברשת. ויודעים שעוד מעט קט ויכבו את האורות, יסגרו את הדלתות בפעם האחרונה, ותשתרר דממה.

ונדמה שכמספר הקולות השונים פה באתר – כך מספר השתיקות. יש כאלו שעבורם השתיקה הזו היא סיום רשמי לפרק מהחיים שתם זה מכבר. יש כאלו שמרגישים שקולם נגזל מהם, והם מרגישים אבודים, פוחדים או כועסים על השתיקה שנכפית עליהם. יש כאלו שהשתיקה המתקרבת מעניקה להם הזדמנות להיזכר, לתת לצלילי העבר להתנגן, להתרפק על מילים שנכתבו לפני שנים, לעיתים בגיל צעיר כל כך, ולחייך, לעיתים במבוכה, לחבק את הנער או הנערה שהיו אז, הילדים האבודים שכמעט רק דפי האתר יכולים לזכור.

וגם עבורנו בסה"ר יש משמעות לשתיקה המתקרבת.. אתם מן הסתם יכולים לראות שכבר הרבה הרבה זמן לא עדכנו את הבלוג שלנו. אבל זה רק בגלל שמבחינתנו, הבלוג שלנו היה בעיקר כרטיס כניסה לעולם המופלא הזה – כרטיס שיאפשר לנו להגיב לאחרים, לנסות ללקט כאן את הקולות שלעיתים אינם נשמעים. ולכן הידיעה על סגירת האתר התקבלה אצלנו בהרבה צער, כי אנחנו יודעים איך אפילו היום, כשהרשתות החברתיות משתלטות על הרשת, אנשים עדיין שומרים אמונים לאתר הזה שהיה רשת חברתית לפני שהביטוי הזה בכלל נוצר, ומוצאים בו מקום לפרוק, לשתף ולספר. לדעתנו, ישראבלוג היה האתר שמעניק יותר מכל אתר אחר בישראל צוהר אמיתי לנפש של הכותבים. וצר לנו שהחלון הזה נסגר..

אבל אנחנו יודעים שגם כשהשקט יגיע, הנפש תמשיך לדבר, לנגן ולהשתוקק למישהו שיקשיב. ואנחנו נמשיך להיות כאן, עבור כל מי שירצה או תרצה מקום אחר לשתף, לתת למילים ולדממה שביניהן מקום להיות ולחיות, כואבות, דומעות וזוהרות.

שלכן ושלכם, אוהבים

מתנדבות ומתנדבי סה"ר