 כינוי:
אקדח קפצונים מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
רגליים שבורות
 0.
לפני כמה ימים התגלגלתי לתחנת הרכבת בתל אביב, זו הסמוכה לקניון עזריאלי. והקריה. זו שעמוסה בג'ובניקים, בקיצור. המתנתי על הרציף בחום המהביל,
1.
בעוד אני ממתין על הרציף המטונף, אני מגשש סביבי לראות את בנות ישראל היפיפיות. הסמיכות לקניון הפופולרי מביאה אמנם כל מיני משפחות, אבל גם כל מיני בנות טובין חשופות עור. זה תמיד טוב. ואז יש גם את כל החיילות הללו, שתמיד נראות כאילו בדיוק עכשיו, בשעה 14:00, סיימו סדרת אימונים מפרכת, כשהן בין השלוש היחידות מכל החיל שהצליחו לעשות זאת.
2.
אחת החיילות שעמדה שם היתה נמוכה למדי, עם שיער מתולתל ומנופח בדיוק כמו שאני שונא. השעה עכשיו 14:00, והיא נראית כמי שהורידה היום איזה שלושה מחבלים, ועוד סחבה איזה פצוע למקום מבטחים. מה מוזר היה שלכתפה היה רק תיק צד שמסוגל להכיל רק ארנק בגודל 20 ס"מ על 20 ס"מ. לא יכולתי להתאפק, וסקרתי אותה.
3.
אני חייב לומר: רגליים כאלה לא ראיתי כבר הרבה זמן. כשהייתי בשירות הסדיר, החיילים סביבי לא ידעו לשמור נכון על הרגלים שלהם כשהללו טחובות בתוך הנעלים הגבוהות הצבאיות במשך 11 יום ברציפות, לפעמים 17 ולפעמים 28. הרגלים שלהם היו עמוסות יבלות ו'מפוצצות' לגמרי כמו יד אדם שבילתה זמן רב מדי בקור מקפיא ללא הגנה. וזה בדיוק היה המצב של החיילת הזו, זו שבהסקת מסקנות חפוזה המבוססת על השלל שלגופה (סנדלים לרגלים, תיק פצפון לכתף, מחסור בנשק), נמצאת כל יום בבית ומסוגלת לטפח את עצמה.
4.
לפחות שתגזוז את התלתלים המפחידים ההם שלה.
| |
אינשטיין אתם לא
 0.
איזה באסה בשביל חברת פלאפון: האוניברסיטה העברית חייבה אותה להסיר את השלטים הנושאים את השם "איינשטיין", היות והיא בעלת הזכויות הבלעדית עליו לפי צוואתו.
1.
חברת פלאפון יצאה בקמפיין כל כך סוער לכבוד האפשרות האינטגרלית ובלתי נמנעת לכאורה של אתר אינטרנט מוביל כמו גוגל במכשירים שלה, שזה פשוט מגוחך. הרי אין באמת איזשהו חידוש טכנולוגי או אפשרות פותחת אופקים אמיתית בענין הזה: פלאפון פשוט הוסיפה עוד כתובת לרשימת הכתובות המותרות לגלישה בדפדפן הפנימי שבמכשירים שהיא משווקת. באותה המידה יכלה לאפשר גישה לנענע10.
2.
במילים אחרות, פלאפון מבקשת ממנויה להתחנן כדי לקבל אתרים. רוצים מידע חופשי? ניתן לכם את גוגל, ומשם להיכנס לכל מיני אתרים כאילו הייתם משתמשים באינטרנט חופשי. אבל בעצם מנויה של החברה מקבלים גישה רק למשהו שלרוחם. תרצו להיכנס לפייסבוק בפלאפון שלכם ולא תוכלו.
3.
מצד שני, אפשר להבין את הפשיזם הממוזער של פלאפון. הרי אם יתנו לכם לגלוש לאן שתרצו, לא תשתמשו בפורטל הפנימי שלה. כשמשלמים תשלום חד-פעמי (חודשי) עבור שירות הגלישה באינטרנט, ואז מתאפשר להוריד רינגטונים ורקעים מאתרים חופשיים - פלאפון לא נהנית מהפוטנציאל המלא של המוצר שלה.
4.
זכרו שמדובר בחברה מסחרית.
photo cc-by-nc-nd
| |
 ראיתי היום את "ואלס עם באשיר"
0.
כבר חודשיים שהסרט "ואלס עם באשיר" נמצא באקרנים ועדין לא הזדמן לי לראות אותו. אז היום הגעתי עד לדיזנגוף בתל אביב כדי לצפות בו בקולנוע לב.
הגעתי אליו עם תחושות מעורבות. כל המבקרים השמאלנים כמובן שסגדו לסרט, וזה הצביע בעיני רק על דבר אחד: סרט מתנכל לצה"ל.
אני לא אוהב שמתנכלים לצה"ל. אני גם לא אוהב שמטאטים דברים מתחת לשטיח, אבל כשמשהו נעשה בלי הכרה ובלי דין וחשבון לאף אחד, ופשוט נכנס בגוף ככל שיוכל - כמו שעושים עמותת בצלם וכל מיני חרטות אחרות - אני ממש מתרגז. יש דרך לתת ביקורת.
1.
ככה הגעתי לסרט, עם דעה קדומה שאני לא הולך להתלהב ממנו. נכנסתי לאולם שבמפתיע היה מלא למדי (אפילו שמימדיו היו קטנים יחסית, אבל עדין גדולים מהאולמות הקטנים של סינמטק ת"א) וצפיתי בסרט.
2.
מדובר בסרט מרתק. פשוט מרתק. וגם בכל פעם שאתה רוצה לכעוס עליו שהוא מציג את צה"ל בתור צבא דורסני וחסר רחמים, הוא ממתין שלוש שניות כדי לאפשר לך לעכל ולכעוס עליו - ואז מציג לך את הצד השני של המטבע. אומר לך שאולי צה"ל הוא לא באמת כזה, אולי הערבים אשמים. או שאולי הסתכלת על מה שהועבר לך בדרך מסוימת, אבל הנה לך עוד דרך להסתכל על זה.
אני רק כועס על הצורה שבה הסרט הסתיים. היתה חסרה לי סגירת מעגל מושלמת עם מה שמעסיק את הבמאי, ארי פולמן, במשך כל הסרט. במקום זה, הסרט מנסה לזעזע ברגעיו האחרונים ובזאת הוא נחתם. מעניק תחושה של חוסר.
3.
ובכל זאת, מומלץ בחום.
| |
מופז או לבני?
 0.
כשאהוד ברק התחיל לדבר בגנות ציפי לבני ובעד שאול מופז כמי שבעל ניסיון, זה התניע אצלי מחשבה: מי לדעתי מתאים יותר לראשות קדימה?
1.
אם קדימה היתה נשארת בחסות אריאל שרון, יש שאולי הייתי מצביע לה ולא לליכוד. היו לי רגשות מעורבים באשר להתנתקות, אבל בכל אופן הערכתי מאד את שרון והאמנתי בו. כשאהוד אולמרט תפס את מקומו בראשות המפלגה, הייתי בטוח שביבי עולה לשלטון ולקדימה אין סיכוי. מי יבחר בקדימה בלי שרון? בסוף כמובן התבדתי, וכהונתו של אולמרט היתה הרעה ביותר שהיתה למדינה בכל שנות קיומי.
2.
נכון לעכשיו, אני לא מרוצה גם ממופז וגם מלבני, ומרבית הסיכוים שאצביע בבחירות הבאות לליכוד, למרות שברק מסתמן כמועמד מענין מאד. הסיבה שאני לא מרוצה מלבני היא פשוט שאני לא בוטח בה שתשמור על אחדות המדינה והטריטוריה שלה, ובהזדמנות הראשונה לדעתי היא תמכור חצי מהאדמות שלנו, ביחוד בבירה ירושלים, רק בתמורה לאיזה שלום ארעי על חתיכת נייר שאמורה לחייב פראים שאפילו לא מסוגלים לשמור על רגיעה ברצועת עזה.
מאידך, מופז הוא אמנם איש ימני כטוב בעיני, אבל הוא מצטייר בעיני כאיש קומבינות וחסר כריזמה אמיתית. איש שהולך עם הראש בקיר כשצריך, וגם כשלא צריך. בחלוף הימים שאחרי מלחמת לבנון השניה, היה נוח למופז לשלוח אצבע מאשימה כלפי המנהיגות שסירבה להצעת פריסת הכוחות שלו. הוא לא עשה בדק בית מדוע לא התעקש שישמעו בהנהגה לאיש ניסיון ואיש שטח. זאת כנראה המעלה הרמה ביותר שמצטיירת מדיוקנו של מופז, כפי שגם ברק הצביע עליה: הוא איש עם ניסיון צבאי. הוא יכול להנהיג את הצבא שלנו בעת מלחמה אפשרית בהחלט עם צבאות ערב שונים. אלא שמקומו של מנהיג צבאי אינו בראשות הממשלה, אלא בראשות הביטחון.
3.
קל להבחין שאני נוטה להעדיף את מופז לראשות קדימה, אבל לא את קדימה בראשות הממשלה. ביבי שכרגע שוקט ולא מתלהם מדי, הותיר עלי חותם באופוזיציה בשנים האחרונות, חותם גדול יותר בממשלת שרון, וחותם עצום כשר אוצר. האמת שאני גם לא בטוח שהוא מתאים לנהל את המדינה, בעיקר בגלל האופי ה'נסתדר' שלו. לכן אני נוטה בזמן האחרון מעט לברק, שמראה שהוא לא שמאלני-קיצוני כפי שהיה בפעם הקודמת שהיה בראשות המדינה.
נ.ב. רציתי לשים גם תמונות של מופז ושל ברק, אבל לא מצאתי כאלו עם רישיון חופשי. עמכם הסליחה.
photo cc-by-sa, john klinger
| |
 הייתי בבנק
 הייתי אתמול, או אולי שלשום בסניף הבנק. אני לא עושה את זה לעיתים תכופות, אני בדרך כלל משתמש בטלפון או באינטרנט כדי לבצע פעולות.
אז הייתי שם, ורוב העובדים הפרונטלים בבנק הם אנשים מבוגרים למדי. יש מסתבר סטאז'רים כלשהם, או סתם עובדים שחורים (במובן של צורת הביטוי), שהם דווקא כוח עבודה צעיר וככל הנראה זול. אחת מהעובדים הללו היתה בחורה צעירה, אולי בת 26-28, יפה מאד ועורה צחור ואשכנזי, אבל די מלאה ועם חוטם שלא ראיתי עוד מעודי. דבר משונה לחלוטין שהורס לה את כל הקונסטרוקציה בפנים.
לא משנה, בכל אופן, הבחורה הדי יפה הזו לא הנידה עפעף לעומת אף אחד שנכנס עד שהגיח לו ערס שחום ותמיר, לא מגולח ועם בגדים שלוכים. הבחורה פשוט לא התיקה את מבטה ממנו. זה היה כמו לחזות בהתאהבות ממבט ראשון, אלא שרק צד אחד מתיחס לצד השני ללא קבלת תמורה. זה די העציב אותי בשבילה.
photos cc-by-nc
| |
ממה מפחד בוש, ומה השיג פוטין
 0.
רוסיה הרגישה מאוימת בידי גאורגיה, שהחליטה שהיא רוצה להרחיב את שטחיה. השטחים של אוסתיה ואבחזיה שהיו שטחים בדלניים מחזיקים בכמויות נפט שלא נשאב, וחבל. גאורגיה המושפעת מהמערב, ובכללה כמובן ארה"ב שמנסה להחליף את הספקיות הערביות שלה בידידות אחרות, ניסתה לפלוש לשטחים הללו, וקיבלה מחיצה כמו כשארנולד שוורצנגר דורך על מקק.
1.
רוסיה, בראשותם של ולדימיר פוטין ואיזו בובת-נשיאות, קפצה על ההזדמנות שפתחה בפניה גאורגיה להראות לכולם מי השליטה במזרח אירופה. רוסיה היא הקובעת היחידה במזרח אירופה, ואין לשכנותיה הקרובות מקום להתדיינות עם גורמים מהמערב. כל דבר שירצו השכנות לעשות צריך לעבור אישור מיוחד של רוסיה, ומי שלא יעשה כרצונה יצטרך לסבול מנחת זרועה.
2.
בארה"ב, מאידך, המועמדים לנשיאות משחקים אותה קשוחים ויורם ססמאות. ברק או'במה שנחשב כביכול למתון יותר במדיניות חוץ, טוען שאין מקום לדיבורים וצריך לפעול. והנשיא המכהן, ג.וו. בוש, מודאג מהמצב בגאורגיה בהתאם למה שתיארתי עכשיו. בתקופת המלחמה הקרה של סוף מלחמת העולם השניה נחצתה אירופה לשניים, כשכמובן החיץ העיקרי היה בברלין, גרמניה. יש שבוש חושש מהתפתחות של מצב דומה גם במאה העשרים ואחת. רוסיה תנסה להרכיב לעצמה ברית מועצות חדשה, בכוח הזרוע כמובן, ושוב יווצר מצב של אירופה חצויה. הגוש הרוסי והגוש ה"מערבי", כשיש לזכור שארה"ב אינה זוכה לתמיכה גורפת בידי המדינות המערביות, למרות הנשיאויות החביבות של גרמניה וצרפת לדוגמה.
 3.
בתקשורת הישראלית לא מדברים על הנושא הזה יותר מדי, ובכלל מעדיפים לדבר המון על עיתונאי שנפצע בקרבות בגאורגיה אחרי שהוכרזה הפסקת אש. עיתונאי ישראלי נפגע. אלפים של בני אדם נהרגו, אבל מה שבאמת זוכה לאור זרקור חוץ מהטנקים הכובשים הוא עיתונאי אחד ישראלי, צדוק יחזקאלי שמו, שנפגע בעת מילוי תפקידו. בעיני התקשורת הישראלית, לא רק שפתאום פגעו באחד מעמנו הדליל, אלא גם פגעו באחד משלהם. אני לא טוען שאם היה מדובר חלילה באיזו שולה מרחובות, אז מהדורות החדשות לא היו חוזרות על זה בכל יום, אבל לדעתי הסיקור לא היה מעמיק וחודר כל כך.
photos cc-by-nc, pntphoto, anwer2007
| |
 מלחמת גיאורגיה-רוסיה
p { margin: 0px; }  0.
מתנהלת עכשיו מלחמה בין רוסיה לבין גיאורגיה.
1.
השאלה היא האם המילה "מלחמה" מתאימה למהלך האירועים באיזור הזה. כנראה שהמילה הנכונה יותר היא "צעדה" והיא מתארת את מעשיו של הצבא הרוסי.
2.
ואני שואל: כמה מטומטם צריך להיות כדי לכפות עם איזה מיני-צבא משהו על רוסיה, שרוסיה לא רוצה? למרות שיש לך חיילים שאומנו אצל המומחים בישראל (ולך תדע עד כמה הסכמנו לגלות להם), ולמרות שקנית נשק מתקדם מישראל (ולך תדע עד כמה קידמה הסכמנו לתת להם), אתה זוכר שאתה מתמודד מול פוטין, ואתה לא ישראל בעצמה. לא שאני כל כך בטוח שאפילו ישראל היתה מצליחה להתמודד עם חרון אפה של רוסיה.
3.
ופה בדיוק אמורות היו להיכנס לענין המעצמות העולמיות. גיאורגיה היא בעלת בריתן של הרבה מדינות וגם חברה באומות...לקטע המלא...
| |
 רזי ברקאי כתב לאינטרנט
 0.
העיתונאי רביב דרוקר מתמודד עם סוג של כתבת נאצה שנכתבה עליו בידיעות אחרונות. אישית, דרוקר הוא לא מהעיתונאים החביבים עלי ביותר מחדשות 10 (אני שומר את התואר לניצן הורוביץ ולצבי יחזקאלי), אבל לפי מה שמשתמע מהרחישות בתעשית העיתונות הישראלית, הוא ממש נצלב - וזה לא מגיע לאף אחד, ביחוד לא בעיתון נפוץ (וצהוב) כמו ידיעות אחרונות.
1.
דרוקר טוען שנפל קורבן לעיניה הממוקדות של העורכת העורך, שילה דה בר. הוא גם מודה שנכנס לא פעם בידיעות אחרונות ובכתבים שלו (שמתי לב שבמיוחד בנחום ברנע, מבכירי הכתבים שלהם). עם זאת, הוא טוען שניסה לטוס מתחת לרדאר של ידיעות, שם - במחתרת של חדשות 10 רעועת הרייטינג (שלא בצדק) - אבל לא צלח את המשימה ונפל קרבן. כל כך קרבן, שממש שיקרו רבות בנוגע אליו.
2.
אם הטענות של דרוקר נכונות, אנשי ידיעות אחרונות מתגלים ממש כמאפיונרים מן השורה. סגירת חשבונות בסגנון עיתונאי כשהנשק הוא המילים גרידא.
3.
עד עכשיו נמנעתי מלומר משהו בענין. אין לי מספיק נתונים כדי לקבוע מי מהצדדים צודק והאם מדובר באמת בסגירת חשבונות אה לה ניוז-פייפר (צרפתית מאונגלתת  ). אבל אז קרה דבר נפלא: רזי ברקאי, עיתונאי ותיק ומוערך מאד, שבדרך כלל יוצא נגד האינטרנט, ובכלל זה גם היה בעד חוק הצנזורה נגד האינטרנט של שר התקשורת אטיאס, פתאום כתב לאינטרנט. ברקאי כנראה לא יהפוך את המגננה הקטנה שלו לטובת דרוקר, לבלוג עיתונאי מהשורה, אבל עדין - משעשע למדי שהאנטי מתגמש.
התמונה מתוך הבלוג האישי של רביב דרוקר. כל הזכויות שמורות לבעליהן החוקיים.
| |
רננה רז מגינה על המים
0.
יש פרסומת חדשה בכיכובה של רננה רז הקוראת לחסוך במים.
1.
מדובר באחת הפרסומות הטובות והאפקטיביות ביותר שראיתי בתקופה האחרונה. היא שונה כל כך מז'אנר פרסומות ההפחדה של משרד התחבורה הישראלית, מסיבה אחת פשוטה: העדנה של רננה רז.
2.
הפרסומת נפתחת כשרז מטיחה בנו את העובדה הכואבת בפנים: ישראל מתייבשת. רז מופיעה בצילום פרונטלי עם קלוז אפ כמעט חודרני לפניה. מיד כשהיא ממשיכה לדבר, חריצים בפניה מתחילים לבקוע ומסתבר שלא רק ישראל מתייבשת, ושזה לא רק קורה בכל העולם, זה קורה גם לרננה היפיפיה. איך נוכל להניח ליפיפיה מדהימה כמו רננה רז להתיבש?
3.
החן והעדנה של רז המופרים בידי ההתייבשות הם כנראה הגורמים הבולטים לסולידריות שמושכת הפרסומת. לא עוד הקול המאיים של קריין משרד התחבורה ברדיו. הפעם אנחנו רואים פנים סימפטיות שלאט לאט קורסות לנגד עיננו, וליבנו יוצא אל הנערה. רז היא בחירה מושלמת ואפילו מתבססת ככל הנראה על תפקידה בסדרה "המקום", שם היא מגלמת את אשת המאפיה הקשוחה המנסה להימלט מהחיים שהבחור שלה טומן לה. שימו לב גם שרז מופיעה בתסרוקת מאופקת מאד ומסוגרת (שיער אסוף). היא אינה חושפת את מלוא נשיותה והסקסיות שבה כששיערה פרוע ומנסה למשוך אותנו לסמוך עליה כי היא יפה. שימו עוד לב שהמצלמה יוצאת מהפוקוס על רז מיד כאשר היא אומרת "זה קורה בכל העולם", ומציגה לנו גם את קירות הבית הנהרסים. כאשר רז קוראת "וזו לא רק שנת בצורת", המצלמה בוחרת לצלם אותה ממרחק קל ומזוית תחתונה כדי להעצים את דמותה והחשיבות בדבריה.
4.
כל הכבוד לרשות המים, רננה רז והפרסומאים.
| |
הדחה בלבד למג"ד השקרן
0.
 ארגון בצלם עשה פיאסקו תקשורתי ענק לכבוד אירוע שנוגד את חוקי ורוח צה"ל, כשהפיץ לעיתונים ולאינטרנט קטע וידאו בו מצולם חייל יורה בפלשתיני כפות באזיקים. ארגון בצלם אוהב מאד לעשות פרובוקציות בתקשורת כדי לעורר הד ציבורי אנטי צה"לי, אך הפעם הטענה שלו היתה מוצדקת. פלשתיני שכבר עצור, נורה מטווח אפס ברגלו - ולמרות ש"כולה" נפצע בבוהן שלו, עדין חמור הוא המעשה.
1.
בחקירת המשטרה הצבאית שנפתחה למקרה, האשים החייל היורה את המג"ד שלו בנתינת הפקודה, וטען שהוא רק מבצע פקודות (מזכיר לכם משהו? כמה נורא לשמוע חייל צה"ל ישראלי אומר דברים כאלו?!). מה שיותר חמור הוא שהמג"ד, סגן אלוף עמרי, ניסה להפיל את האשמה על החייל בחזרה וטען שלא נתן כזו הוראה מעולם. בדיקת פוליגרף מצאה שהוא משקר. חייל נוסף גם העיד ששמע אותו נותן את הפקודה.
2.
בסופו של דבר נותר למג"ד רק להודות. גם פוליגרף, וגם שתי עדויות מפקודיו - מה הוא עוד יכול לעשות? אז הוא הודה.
3.
זהו מפקד גדוד בצה"ל. מי שסיים הכשרה פיקודית ראשונית, עבר לקורס קצינים, משם לקורס מפקדי פלוגות, ואז לקורס מפקדי גדוד. סא"ל בדרגתו כאמור - אתם יודעים כמה שנים אלו בצבא?
קצין שכזה הוא המודל של רבים ממפקדי הצבא שלנו היום: אין לחיילים על מי לסמוך, אין להם ממי לשאוב השראה, ובהזדמנות הראשונה שיקבלו הבכירים מהם - הם ידפקו את פקודיהם וישליכו אותם אל גוב האריות להתמודד באמצעות כפות ידיהם החשופות בלבד. המעשה הוא חמור, אבל למזלנו הנזק הפיסי שנגרם אינו כביר. אני גם לא מרחם מדי על הפלשתיני, שהרי כנראה היתה סיבה שהוא מלכתחילה נעצר, אבל אין ספק בליבי שהמעשה שנעשה אסור שהיה קורה ובכלל לא צריך היה לקרות.
4.
כשהאנשים מעליך משתמשים בך אך ורק ככלי ומלבד לעשות את העבודה השחורה (הרי יכול היה המג"ד לירות בו בעצמו) הם גם יטילו עליך את האשמה במעשיהם מבלי לחשוב פעמיים - מה זה אומר על הארגון הזה? לאן הולך הצבא שלנו אם זה כל אדם למען עצמו? על אחוות לוחמים לא שמעו בגדוד 71 של השיריון. ומכל החיילות, דווקא על שיריון מדובר. אלו שיכולים לשבת ימים שלמים יחד בתוך טנק צפוף כשכל אחד תלוי באחר.
5.
כעת הגיע העדכון שהמג"ד הזה יקבל עונש קל כל כך, שעל הקשה ממנו הוא החליט בעצמו ככל הנראה. המג"ד יעזוב את תפקידו, ולא יוכל יותר לשרת בתפקיד פיקודי לצה"ל (ועם זאת, יוכל להמשיך לשרת בצה"ל).
רק מעצם הדוגמה האישית, הייתי הופך את הקצין לשעיר לעזאזל ודוגמה מצוינת לבאים בתור: אין תקוה לשקר. הכל נחשף, ובהתאם יהיה גם עונש למי שניסה לתמרן את המערכת.
אבל בצבא שלנו, הכל קומבינות.
התמונה מתוך קטע הוידאו; באדיבות בצלם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
