אם פעם ניסיתם להחדיר מחט לתוך זרועותייך ,
לתוך עורקייך אולי הייתם מבינים את הכאב הזה .
אבל כבר ניסיתי זאת , וזה לא אותו הדבר כלל הוכלל .
הכאב שלי הוא כאב שונה, הוא מבין הלו שתמיד מתעוררים ותמיד
צובטים כ"כ חזק שאי אפשר להרפות מהם .
זה כאב מיוחד שכזה, כאב שמחכה לגאולה שתציל אותו מבין הסורגים .
מבין כל קורי העכביש והעובש שישנו .
כאב שאוליי חשתם אבל לא כמוני, אני נקראת נפגעי "האהבה"
המילה שאין לה משמעות אצלי .
אני פשוט לא מאמינה בה בגלל שנשרפתי .
התקרבתי כ"כ עד שלא עמדתי בזה יותר .
כל פעם אני רואה את עצמי עם החלומות על האיש ,
על אותו האחד שיבוא ויקטוף ויפריח את הורד שבתוכי .
זה שכבר נבל . שאינו משומש עוד .
את תמיד רואה את כל הזוגות השמחים, אלו שאומרים אנחנו נהייה לנצח .
ואני פשוט לא מבינה את זה כל פעם מחדש - נצח .
זה לא הגיוני , זה לא אושר זה סבל .
איך אפשר כ"כ הרבה זמן לסבול את אותו הבן אדם, איך אפשר לאהוב ?
זה פשוט לא מסתדר לי ,
וזה כך פעם צובט מההתחלה , מאז שההוא שבר לי את הלב .
הוא גרם לי לבכות, לשנוא , לסבול , להיות , להשתנות .
מצד אחד כל פעם שראיתי אותו אמרתי תודה - על זה שעזרת לי לצאת מהבועה שחייתי בה .
אבל עדיין הייתה הטינה שבי אלייך , השינאה שבי אלייך בגלל כל השקרים .
אני בחיים לא חלמתי על דבר כזה , אני ? ילדת האהבה עוד והשמחה.
זה לא יכול לקרוא !
אבל עובדה .. זה קרה .
היום אני לא מסוגלת לראות את עצמי עם משהוא , או שמחה בגלל משהוא ..
הכל בציניות , זה לא אמיתיות .
כבר עבר יותר משנה ועדיין לא התאהבתי , לא הרגשתי, לא נדלקתי .
והכל אותו הדבר ..
זה המסכה שמסתירה את כל הכוויות, את כל הזיכרונות .
ואתה נשארת אחד מהם ..
ההבטחה הייתה , " לא בוטחת, לא סומכת ובעיקר , לא אוהבת " .
ועד היום אני אשנה אותך , ולתמיד .
כי בגללך אני אפילו לא יכולה לראות זוג מאושר ולדעת שזה זה .
תמיד המחשבה היא עוד מעט , עוד טיפה וזה יקרה .
הם יפרדו, הם ישנאו .
בדיוק מה שהיה איתי .
וזה רק ההתחלה לגבי הנושא הזה , הוא רודף אותי יותר מידי .
החומה זו זאת שמפרידה ביני ובין המילה "אהבה" - זו שחסרת המשמעות .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
