אני לא מכירה יותר אנשים שככה אמא שלהם תומכת בהם.
ולא, אני ממש לא מתכוונת במובן בלימודי... טוב גם.
אני מתכוונת במובן של "פאק ילדה. את שמנה".
ולא, מעולם לא שמעתי את זה ממנה.
אבל זה בא בעקיפין. למה את אוכלת כל כך הרבה? תאכלי לאט יותר.. אל תאכלי את זה..
וזה לא שאני לא רוצה להיות רזה.. אני באמת רוצה.
אבל אז אני מסתכלת על חברות שלי מסביב.
או שהן בערך כמוני, אבל עם כוח רצון מטורף - מכוונות למטרה ומרזות.
או שהן טוחנות שנתיים ולא עולות גרם.
אני שונאת את עצמי על שאין לי כוח רצון חזק כל כך.
שלמרות שאני מקבלת את כל התמיכה שצריך - אוכל בריא, ספורט והכל...
אני עדיין לא עושה כלום עם עצמי.
אולי זה בגלל שתומכים בי יותר מידי? לא מקשים עליי?
עולות לי מידי פעם מחשבות של "ללכת לדרך הקצרה"..
אך האם היא במת קצרה?
יצא לי לקרוא כמה בלוגים של בנות שעושות את זה...
וזה נשמע קל למדי... מרזים מהר...
אני נגד אנה, כן.. אבל זה נשמע מפתה... :|
אז מי שתרצי שאהיה,
אני כאן כדי לשחק למענך אביר מאיזו אגדה,
לפחות לעכשיו או אחד שמחייך בזמן שתצחקי מהכאב שלו,
מהכאב שלו, ומשלך. אז מי תרצי שאהיה,
מי מכיר אותך טוב יותר ממני,
אני תלוי בך ואני גם לא ואין כמוני מבצע כל משחק שתדרשי ממני,
ממני וממך.
אז מי תרצי שאהיה,
נשאר משחק אחד ואחרון שאני חייב או שאולי אני לא אחד שישאר שייך
בזמן שאת בכלל כבר לא שלו,
כבר לא שלו ולא שלך.
It's been so lonely without you here
Like a bird without a song
Nothing can stop these lonely tears from falling
Tell me baby where did I go wrong
I could put my arms around every boy I see
But they'd only remind me of you
I went to the doctor n'guess what he told me
Guess what he told me
He said girl u better try to have fun
No matter what you'll do
But he's a fool
`Cause nothing compares
Nothing compares to you
אנשים חסרים לי. אנשים כל כך חסרים לי בזמן האחרון.
אני מתביישת להגיד את זה, אבל אני מתגעגעת לתקופה שבה פשוט היינו יוצאים החוצה,
בשיא הספונטניות, בלי לתכנן דבר, תמיד היה את מי שהיה מביא אלכוהול, וכמו מושפעים היינו שותים. ומשתכרים.
כמה שאני שונאת ככה אני אוהבת את אותה תקופה.
היו לי שם אנשים לצידי. גם אם מידי פעם שיכורים. אומנם זה לא היה נחמד לדבר איתם כשהיו שיכורים,
אך הם היו שם.
אנשים כבר לא מה שהיו.
היום כבר לא יוצאים לעיתים קרובות (זה לא אומר שלא שותים.. ), אנשים לא נמצאים פה (כלומר שם לצידי.. או לצד מי שצריך..),
עדיין משתכרים פה ושם..
פעם אחרונה שהשתכרתי הייתה מזמן יחסית.... ופלטתי כמה משפטים מיותרים.
ש' אמר לי. הוא היה זה שעזר לי, זה שתמך בי...
זה היה בסיומה של תקופה גרועה בחיי... והיה אלכוהול. אבל הוא היה שם, לידי. החזיק בי.
כל מה שאני זוכרת מאז, זה שסיימתי להקיא הייתי או בוכה או צוחקת.
כן, הייתה תקופה בחיי.
מאז אני בן אדם טוב יותר (מקווה), לא דיכאוני,
ולא נותנת לאלכוהול להשפיע עליי ככה... (האומנם?)
The Butterfly.
עריכה.
שוב נתקלתי בשיר הזה.... ובמשמעות (?)
[בואו נניח שב- girl הכוונה ל-boy.]
Kim's the first girl I kissed
I was so nervous that I nearly missed
She's had a couple of kids since then
I haven't seen her since God knows when
Oh oh oh, oh God I...
Every memory of looking out the back door
I had the photo album spread out on my bedroom floor
It's hard to say it, time to say it
Goodbye, goodbye
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.