את יורדת במדרגות של ביה"ס, מבחינה במורה שלימד אותך שנה שעברה מתמטיקה, קוראת בשם שלו ועושה לי שלום עם היד ומקבלת בתמורה חיוך.

כן, סיטואציה רגילה ויומיומית בזמן האחרון.

אבל עדיין, חיוך אחד כזה, סמל להערכה גם מהצד השני. הדברים הקטנים שעושים את היום.

וזה קרה לי לא רק איתו, עם עוד כמה מורות, ובאמת אני מודה לה' על כל המורות המדהימות שהיו לי, וכמובן שעל המדהימות שיש עכשיו

אני לא אחת שמושפעת בקלות, אבל ברגע שאני מושפעת - אני באמת מושפעת.

זאת גם המחנכת, וגם רב שהיה בביה"ס לא מזמן... אני דיי מתקרבת לדת. (לא, לא בקטע של החצאיות והכל, אבל האמונה מחליטה להתגלות החוצה)

הפעם אין הרבה מה להוסיף... ואין הרבה מה לכתוב.

חוץ מזה שאני מאושרת, וטוב לי, *חיוך*

שנה טובה לכולכם